Malbim on Job 17:4

כי לבם צפנת משכל, הלא לב האנשים צפון מלהשכיל דבר זה איך תשאר הנפש אחר מות הגוף, כי אין להם השגה שכלית ממהות הנפש ואיך תתקיים אחר התפשטותה מן החומר, שטבע שכל אדם ערוך בענין שלא ישכיל דברים המופשטים מחומר שאין לחוש מבוא בהם, ואין איש משכיל ויודע זאת בבירור, על כן לא תרומם לא תתרומם הרוח בעיניהם, שיכירו מעלתו שהוא נצחי ושהוא חי ורב פעלים גם אחר התפשטו מן הגויה, כי רבים חושבים שהוא כח היולאני תלוי בחיי הגוף, ובמות הגוף יכלה גם הרוח, כי הלא תראה, כי. No-one takes up Job’s challenge. The notion of the survival and recompense of the soul after death defies inquiry, for the concept of a protean spirit detached from a body is beyond the understanding granted to man by God.⁵Malbim remarks that many believe the soul to be a 'hylic force' which depends for its existence on the life of the body and so dies with it. This is an Aristotelian idea adopted by many medieval thinkers, namely that those functions of the soul which act by means of the body's organs such as sensation, memory, imagination, love and hate etc., perish with the body, the rational faculty alone remaining. By way of contrast, Malbim cites the opinion expressed by the Talmudic sage R. Yonah in Ecclesiastes Rabbah 2:
All the peace of mind that a person enjoys in this world is an emptiness compared to his repose in the world to come. For in this world a person dies and bequeaths his repose to another but of the world to come it is written: 'They shall not build for others to inhabit' (Isaiah 65:22).