ויאמר, מבואר מן המשל כי סבת יסורי איוב היה ענין נסיון אם לבבו שלם עם ה' ואם יעמוד בצדקו גם בעת עניו, כדי לבחון עי"כ אם עובד את ה' מאהבה, ולא היה בעבור חטא עבר כי היה נקי מכל שמץ חטא, כמו שהעיד עליו ה' שהוא איש תם וישר, ודבר זה נעלם מעיני שלשת הריעים המתוכחים עמו, עד שאליהוא הבוזי המתוכח האחרון גלה דבר זה בסוף הוכוח. וספר שתחלה לא מסרו לנסותו רק בקניניו החיצונים הרכוש והבנים לא בגופו, כמ"ש הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך, וז"ל המורה (פכ"ב מח"ג) ונזכרו מקריו על ערך דעות בני אדם, כי יש מבני אדם שלא יבהל לאבדת הממון אבל ירעידהו מות הבנים וימיתהו מדאגה, ומבני אדם ג"כ שלא ילאה אפילו לאבדון הבנים אולם המכאובים אין ביכלתם לסבלם וכו', ולכן ספר שתחלה יצא השטן אל מה שנתן לו רשות להרוס קניניו ובניו. ובאר שיצא מעם פני ה' כי ההפסד וההעדר לא יצא מה' מצד שהוא מהוה וממציא ומקיים הנמצאים רק מצד שאינו מהוה, מצד שסר כח ה' מהמקום ההוא, שעי"ז ימצא ההעדר מקום לחול (כמ"ש בפי' ישעיה (סי' מ"ה) בפסוק יוצר אור ובורא חשך): To summarize: It is clear that Job's suffering had nothing to do with any sin or punishment; he was guiltless. As God Himself had testified: ...there is no-one like him on earth; such a sincere and upright man; God-fearing; one who shuns wrongdoing. It was in fact a trial designed to determine the truth about his piety; to see whether he would remain righteous even in poverty. Neither Job nor his three friends were aware of this until it was revealed to them by Elihu. God agrees to the test. All of Job's possessions are handed over to Satan; only Job himself was to remain untouched. As Maimonides explains (Guide for the Perplexed, Part 3, Chapter 22):
There are people who though unshaken by the loss of their money, would be horrified by the death of their children, driven to death worrying about it; there are others who would not be broken even by the loss of their children, but who are unable to face personal physical pain.