1
השכירהו את כוס התרעלה, כי על ה' הגדיל (כמ"ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב׳:ח׳) וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח"ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו, והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע"כ היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז"ש ואם לא השחוק היה לך ישראל, הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז"א אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב: