1
ועתה. שעור הכתוב ועתה כבאי אל עבדך אבי והיה כראותו כי אין הנער ומת, ומ"ש והנער איננו אתנו, הוא מאמר מוסגר, ר"ל הלא גם כשהנער איננו אתנו רק הוא אצל אביו מ"מ נפשו קשורה בנפשו, וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה, ובזה השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים: He will die. On the spot, before we have a chance to tell him that Binyamin is alive and well in Egypt. Thus the grounds for clemency were that evil would befall an innocent party.