תורה וכה"כ נבראו. שהם דברים שכליים ורוחניים חוץ מבריאת שמים וארץ. אמר שהם נבראו ממש ונאצלו קודם בריאת העולם וכמבואר בסי' א' בארוך שהתורה נבראת אלפים שנה קודם לעולם. אבל האבות ובניהם וביהמ"ק ושמו של משיח שהם דברים שיש בהם גופנית והם בכלל בריאת שמים וארץ ועל אלו אמר שלא נבראו ממש אלא עלו במחשבה להבראות שקודם בריאת שמים וארץ לא היה שום בריאה גופנית של ממש אלא הכל אין ואפס מוחלט אלא שבמחשבה סדר הבריאה היו אלו קודם למחשבת בריאת שמים וארץ. שאלו הד' המה העיקר תכלית הבריאה וסופה. וסוף מעשה במחשבה תחלה. ומ"ש שמו של משיח בהכרח הכוונה על משיח עצמו שעלה במחשבה כי שמו הוא בכלל התורה שכתוב בה שמו והרי נבראת קודם העולם כנ"ל אלא שאמר המדרש כלשון הכתוב יהי שמו לעולם שממנו דורש כן והכוונה על משיח עצמו:
כענבים במדבר. וס"ד מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם כבכורה פירוש שאילן התאנה אין פירותיו נבשלים ונבכרים יחד אלא אחד אחד מעט מעט. ובראשיתה אינם נמצאים אלא א' ב' ג' כדמיון האבות ועל שתיבת בראשיתה הוא מיותר שהרי הביכור הוא בראשיתה על כן דורש גז"ש שמ"ש ראשית דרכו שפירושו קודם העולם וכן האבות:
מילגין וקלמין. בערוך ערך קלמיר גורס מילנין וקלמינין וקנדילין ופירש במוסף ערוך לשון יוני ורומי בית הקולמסין וקני הכתיבה:
שאחר כ"ו דורות. מאדם ועד נח י' דורות ומנח ועד אברהם עשרה דורות ואחר כך יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה. עשרים וששה דורות:
אתפרכן אתחרשן. הנה שנים אלו שאינם לפי הפשט הביאם יחד ודרשם מן הפסוקים. ופסוק או מי ישום אלם הוא ראיה על איתחרשן ע"פ גז"ש מה אלם שכתוב שם או אלם או חרש הרי חרש עם האלם אף כאן תאלמנה ג"כ חרש עם האלם. ופסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים ראיה על אתפרכן ולא הובאו הפסוקים כסדר הדרשה ועיין בארוך. ותיבת איתפרכן פי' מלשון קשירה שמקללם הפסוק שיתקשרון שפתותיהם שלא יוכלו לדבר ובערוך פי' ענין קשירה וזהו תאלמנה כמ"ש מאלמים שפירושו מקשרים. ודורש על ג' דברים שאם הכוונה על קשירה לבד הול"ל יתקשרון וכן כולם. על כן אמר תאלמנה שכולל כל ג' אלו:
שהעתיק בבריותיו. צ"ל מבריותיו וכן הוא בירושלמי חגיגה ובילקוט תהלים ל"א. ופי' שהעתיק וכיסה והעלים מהם:
ר"ה בשם ב"ק. בא לחלוק על רב שסובר שאם לא היה כתוב לא היה אפשר לאומרו אך מאחר שכתוב מפורש מותר לאומרו: