חייב אדם לאכול שלש סעודות וכו'. שם (דף קי"ז:) ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חדקא אומר ארבע וקי"ל כת"ק. ומ"ש רבינו ערבית שחרית ומנחה נ"ל שדעתו ז"ל שמצוה לעשותם באלו הזמנים ודבר זה מחלוקת בין הגאונים ז"ל שבעל הלכות כתב שאפילו מפסיק בשחרית באמצע סעודתו ומברך בהמ"ז ואחר כך מברך המוציא וחוזר ואוכל שאר דברים. וכתב רמב"ן והרשב"א ז"ל שלפ"ז לא הוזכרו בחיוב הזמנים האלו גבי הצלה וקערות שאכל בהן כמו שהזכרתי פכ"ג אלא אורחא דמילתא נקט. ובספר העתים האריך בזה והעלה שמצוה לעשותן באלו הזמנים והוכיח כן ועיקר. ונחלקו המפרשים האחרונים אם יכול להשלימן במיני פירות ודעת ר"ת דלא וכן נראה מדברי רבינו:
וצריך להזהר וכו'. שם (דף קי"ח) מבואר שהזכירו כן גבי עני העובר ממקום למקום שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:
ואם היה חולה וכו'. זה מצאתי בדברי הגאונים ז"ל ופשוט הוא שלא אמרו אלא לעונג שבת ולזה יהיה צער. ומ"ש או שהיה מתענה וכו' כגון תענית חלום כנזכר פ' ראשון מהלכות תענית או על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות כמו שיתבאר לפנינו:
וצריך לקבוע וכו'. בברכות (מ"ב:) בכיצד מברכין אמרו גבי שבתות וי"ט שאדם קובע סעודותיו על היין ובכל כתבי (שבת קי"ז:) חייב אדם לבצוע על שני ככרות בשבת. וכתב גאון כל זמן שהוא סועד. ובערבי פסחים כתוב בהלכות בשם הגאונים דבימים טובים נמי חייב לבצוע על שני ככרות והאריכו בטעם זה: