(יב-יג)
מי שהיה אוכל ע״ש וכו'. מסקנא דגמ' פ' ערבי פסחים (פסחים דף ק') דאמר שמואל גבי דין זה פורס מפה ומקדש. ובהלכות כתבו ואח״כ שרי המוציא וגומר לסעודתו ומברך ברכת המזון. ואינו מחוור שאם היה צריך המוציא ליבעי ברכה על מה שאכל א״ו אין כאן המוציא וכדברי רבינו שלא הזכירו וכ״כ ז״ל. וגדולה מזו אמרו בירושלמי פרק קמא דברכות שאם כבר בירך על היין בתוך הסעודה כשהוא מקדש עכשיו על הכוס אינו מברך ברכת היין שהרי כבר נפטר ממנה:
היה אוכל וכו'. שם (דף ק"ה) לענין מיפסק אי קא אכלי ואתו מעיקרא לא פסיק אבל אתחולי לא מתחיל ומפסיק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה פסיק ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושכרא אבל מיא לית לן בה והיתר המים לא הוצרך רבינו לבארו בכאן שאף להתחיל לשתות מים מותר כנזכר למעלה בפרק זה. ומ״ש ונוטל ידיו ר״ל מים אחרונים ומבואר ענינם פ״ו מהלכות ברכות. ומה שכתב ומברך ברכת המזון על הכוס ואח״כ מבדיל עליו ר״ל שבהמ״ז וההבדלה הם על כוס אחד למד זה רבינו מן המשנה שבפ' אלו דברים (ברכות נ"א:) ב״ש אומרים נר ומזון וכו' ואמרו בגמרא לא נחלקו ב״ש וב״ה על המזון שהוא בתחלה ועל ההבדלה שהיא בסוף ופירשוה בהלכות ביושב ואוכל במוצאי שבתות וחשך היום ומשמע מהתם שמברך הכל על כוס אחד. אבל בהשגות כתוב אמר אברהם בשאין לו אלא אותו כוס ע״כ. וכ״כ קצת המפרשים ז״ל. והכריחם לזה מה שאמרו פרק ערבי פסחים (פסחים דף ק"ב:) גבי מזון וקידוש שא״א אותן על כוס אחד לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות כמבואר בסמוך והקשו על זה והעלו דקדושא ואבדלתא חדא מלתא היא ויכול לאמרן על כוס אחד ברכת המזון וקדושא תרי מילי נינהו, והם מפרשים דברכת המזון הוא למפרע למה שאכל וקידוש להבא ועיולי יומא וה״ה לברכת המזון עכ״ל אחד מן המפרשים ז״ל. ורבינו ז״ל סבור דברכת המזון והבדלה הכל הוא על מה שעבר שחיוב ההבדלה אינו בשביל הזמן ההוה והעתיד שהוא חול אלא בשביל הזמן שעבר שהיה שבת. ומ״מ מדברי הגאונים ז״ל נראה שאם יש לו שני כוסות שעל אחד מברך ברכת המזון ועל האחר מבדיל ועיקר:
היה אוכל בשבת ויצא וכו'. וגמר סעודתו. כבר הזכרתי זה בסמוך: