ומה שכתב כיצד מקדרין וכו'. בגמרא מבואר ברייתא ומימרא דאביי. ומ"ש וכשילך המודד וכו' זהו ששנינו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ואמרו בגמרא מ"ט וכו' זהו דעת רבינו והוא הנכון מכל הנאמר בפי' סוגיא זו ויש לרשב"א שיטה אחרת שהוא סובר שהגאיות בכלל מה שאמרו מתלקט עשרה מתוך חמש או מתוך ארבע וכ"כ היה מודד והגיע לגיא או לגדר אם היה מתלקט עשרה מתוך יתר מחמש תשמישו בנחת והרי הוא כקרקע חלק ומודדו מדידה יפה. היה מתלקט עשרה מתוך חמש אין תשמישו בנחת כקרקע חלקה ולפיכך אם יכול להבליעו בחלב של נ' אמה מבליעו ואין שפועו ומדרונו עולה לו מן החשבון ואם אינו יכול להבליעו מקדר ועולה מקדר ויורד היה מתלקט עשרה מתוך ארבע אינו מצמצם לקדר ולהבליע אלא אומדו והולך לו עכ"ל. ומכאן שאין לו קדור או הבלעה בגיא אלא במתלקט עשרה מתוך חמש. ואח"כ כתב אימתי מבליעין בזמן שאין יותר מאלפים אמה אפי' לא היה תשמישו בנחת אינו מבליעו אלא מ חמש ויהיה בעמקו אלפים יכול להבליעו בחבל של נ' ואפי' בחבל בזה ממש. ואם נאמר שיבליענו במקום אחד היה להם לפרש. אלא וד ומ"מ ההיא דאבימי פירש"י ז"ל פי' אחר שלא כדברי רבינו. והרשב ד' אמות שעומק הגיא זקוף כל כך אינו ראוי להלוך ואע"פ ששאר הגיא חוט המשקולת יורד