בהמה שנפלה לבור וכו'. מימרא פרק מפנין ומסקנא שם אפשר בפרנסה יפרנסנה ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה והקשו והא קא מבטל כלי מהיכנו. ופירש רבינו שהרי משליכו לבור בתוך המים ביאור דבריו ואינן ראויים להשתמש בהן בעוד המים עליהן. אבל רש"י ז"ל פירש מפני שכשהן תחת הבהמה אינו יכול לטלטלן. וכתב הרשב"א ז"ל ולא דמי לכופין את הסל לפני האפרוחין שמותר משום דהתם לא קיימי אפרוחין אלא לפי שעה ויכול הוא להפריחן אבל הכא דלמא לא תעלה ודלמא קא מבטל כלי מהיכנו קאמר עכ"ל. ועם דברי רבינו אין כאן קושיא כלל:
וכן אין וכו'. משנה וברייתות שם ומסקנא שם שאין עוקרין בהמה חיה ועוף ואפי' בחצר ואצ"ל ברה"ר אבל מדדים אותן בחצר אבל לא ברה"ר גזירה שמא יגביהם. והתרנגולת אפי' בחצר אין מדדין אותה אבל דוחין אותה. וכתב רבינו ומדדין עגלים וסייחין כלשון המשנה וה"ה לכל בהמה חיה ועוף חוץ מן התרנגולת כמבואר שם וגם בדברי רבינו מבואר שפרט תרנגולת. ופי' מדדין אוחזן בגופן ורגליהן נוגעין בארץ ומסייען לילך. ואיסור התרנגולת אמרו בגמרא משום דמקפיא נפשה. ופי' רבינו נשמטת מן היד ונמצאו אגפיה נשמטין ונתלשין. ובהשגות א"א זה הטעם אינו אבל מפני שהיא כמקפיא נפשה והיא נטלת ביד ע"כ. וכדבריו פירש"י ז"ל מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטלה ע"כ, ואיני רואה קושיא על דברי רבינו בזה: