לחי הבולט מדפנו של מבוי כשר וכו'. שם (ה') אמר רב הונא לחי הבולט מדפנו של מבוי פחות מד' אמות נדון משום לחי ואינו צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נדון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו, אותו לחי היכן מעמידו אמר רב פפא מוקים לה באידך גיסא רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפי' תימא דמוקים ליה בהדיה דמטפי ביה או דמבצר ביה ולא אמרן אלא במבוי שמנה אבל במבוי שבע ניתר בעומד מרובה על הפרוץ רב אשי אמר אפי' תימא במבוי שמנה אין צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נדון משום לחי מאי אמרת דכי הדדי נינהו ה"ל ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל. עכ"ל ההלכות מן הגמרא. עוד שם והלכתא כרב אשי. ומשמעה של שמועה מורה שבמבוי תשע לחי של ד' אמות אינו כשר בו לפי שאינו נדון משום לחי כל שיש בו ד' אמות ואינו מכשיר משום עומד שהרי הוא מועט מן הפרוץ. ואין כן דעת רבינו שסתם דבריו בכאן ובסמוך כתב לחי שהיה רחב הרבה וכו' נראה מדבריו שהוא סובר דרב אשי לאו דוקא נקט מבוי שמנה אלא ה"ה לכל מבוי ומשום דרב הונא נקט שמנה וכ"ש לדידן דקי"ל דעומד כפרוץ כשר ולא אמר רב אשי מאי אמרת כי הדדי נינהו אלא להכשירו אפי' למ"ד עומד כפרוץ אסור ואין זה מתישב אצלי שאם כך היתה סברת רב אשי היל"ל אפי' יתר מד' אמות נדון משום לחי ויחלוק על מימרא דרב הונא דאמר ד' אמות נדון משום מבוי ודברי רבינו צל"ע. והרשב"א ז"ל כך פסק דכל שאין עומד כפרוץ ויש בעומד ד' אמות אינו נדון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו. ורש"י ז"ל פירש דהא דלחי הבולט כשלא נעשה לשם לחי הוא דאמרינן דכי הוי ד' אמות אינו נדון משום לחי אבל עשאו לשם לחי קול יוצא עליו כיון שהלחי משום מחיצה משום דרבה בסתימתו לא גרע. וזה מסכים בדין רבינו בלחי שאינו עומד מאליו. ועם כל זה היה לו ז"ל לחלק. ויראה לי שרבינו מפרש שצריך לחי אחר להתירו לאותו לחי הבולט ולא למבוי וקסבר ההוא מותר להשתמש בין לחיים ואף זה צ"ע. ופי' לחי הבולט שהוא בולט מחודו של כותל לרחבו של מבוי:
ולחי העומד מאליו וכו'. (שם ט"ו) ובהלכות לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי בדלא סמכו עליה כ"ע ל"פ דלא הוי לחי כי פליגי בדסמכו עליה מאתמול וקי"ל כאביי דאמר הוי לחי ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל כיצד העמיד לחי במבוי וניטל בשבת אפי' היה שם אילן וכיוצא בו ואפי' נטעו הוא בידים אינו מועיל כיון שלא סמך עליו מע"ש לא העמיד שם לחי אחד או שהיה שם ונפל מע"ש אילן זה מתיר משום לחי וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק את הכותלים אינה קורה שהקורה משום היכר ואין כאן היכר ע"כ דבריו:
ולחי שהוא נראה מבפנים לחי וכו'. שם (ט' י') נראה מבפנים ושוה מבחוץ נדון משום לחי והוא כגון זה (עיין בסוף הספר ציור ה). שבחוץ אינו מובדל מן הכותל כלל. נראה מבחוץ ושוה מבפנים נחלקו בו והלכתא משום לחי והוא כזה (עיין בסוף הספר ציור ו). שבפנים נראה שהוא ממשך הכותל:
לחי שהגביהו מן הקרקע וכו'. (שם י"ד) אמר רבה עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל ג' לא עשה ולא כלום. ופי' אם הגביהו פחות מג' אע"פ שאין בו אלא ז' ומשהו כשר שכל לבוד רואין אותו כמלא. וכן כתב הרשב"א ז"ל ופשוט הוא:
לחי שהיה רחב הרבה וכו'. כבר בארתי זה בסמוך בדין לחי הבולט: