מבוי שהיה גבוה מן הארץ וכו'. מחלוקת אמוראים שם (ג') ומסקנא כרבא דאמר חלל מבוי תנן. וכן פסקו ז"ל דכל שאין חלל המבוי מקרקעיתו ועד קרקעית הקורה יותר מעשרים כשר:
היה גובהו יותר מכ' וכו'. בגמרא (ד':) היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו כמה ממעטו. והקשו כמה ממעט כמה שצריך לו אלא רחבו בכמה רב יוסף אמר טפח אביי אמר ד'. ובהלכות פירשו בא למעטו ממעטו בקורה שרחבה טפח ודיו דקורה משום היכר הוא והיכר של מטה כהיכר של מעלה כדתנן (י"ג:) דיה לקורה שתהא רחבה טפח עכ"ל. וזה דעת רבינו ז"ל. והרשב"א ז"ל כתב שכונתם ז"ל שמשים קורה למעלה מי' טפחים ולמטה מכ'. והקשה א"כ היאך יאמר אביי בד' תיפוק ליה משום קורה תחתונה ועוד קושיות אחרות ובאמת שאין סוגית הגמרא מתישב לפירוש זה ולפיכך פי' הוא ז"ל שמגביה את המבוי ועושה אצטבא על פתח מבוי רחבה טפח כדעת רב יוסף וכן מפורש בירושלמי. ואני אומר כבודו במקומו מונח שלא נתכוון בכונת הרב אלפסי ז"ל שלא היתה כונתו וכונת רבינו ז"ל אלא קורה שמשים על שפת המבוי כדי שיהא מעליונית קורה זו עד קרקעית הקורה פחות מעשרים ועל זה אמרו בהלכות שהיכר של מטה די ברחב טפח כהיכר של מעלה ואם על קורה אחרת למעלה מעשרה מה היינו צריכין להיכר של מעלה. וסעד לדברי מצאתי בספר העתים שהוא מחזר אחר דברי ההלכות בכ"מ וכותב לשונו וכתב כך צריך שיהא באותה אצטבא או באותה הקורה שמניח על שפת המבוי למטה בקרקע טפח עכ"ל. עוד שם היכר של מטה כהיכר של מעלה כשם של מעלה דיה טפח כך הקורה שממעט בה למטה דיה טפח עכ"ל, וזה מבואר:
היה גבוה פחות מי' וכו'. (שם דף ה') היה פחות מעשרה חוקק בו להשלימו לעשרה וכו' משכו בכמה רב יוסף אמר בד' טפחים אביי אמר בד' אמות וק"ל כאביי כדאיתא בהלכות: