המוציא משאוי על ראשו אם היה משאוי כבד וכו'. בגמרא (שם צ"ב) אמר רב משום ר' חייא המוציא משאוי על ראשו בשבת פטור. וא"ת אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתם אצל כל אדם ע"כ. וראה רבינו לחלק בין משאוי כבד התפוס ביד שהוא דרך הוצאתו למשאוי קל שאינו תפוס ביד ואינו דרך הוצאתו אלא לבני הוצל ובאותו פטר ר"ח בדוקא. וכן פירש"י ז"ל אנשי הוצל היו נושאין כדי מים ויין על ראשם ואין אוחזים אותם בידם עכ"ל:
המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף וכו'. פ"ק (דף ח' ט') אמר רבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' בר"ה אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב. והקשו ממנה לדין הנזכר פי"ד היה עומד במקום פטור ונטל החפץ מרה"י והניחו ברה"ר פטור. ותירצו התם נח הכא לא נח. ופירש"י ז"ל שהעבירו דרך עליו שהגביהו למעלה מעשרה דלא שליט ביה אוירא דר"ה והוי מקום פטור חייב כי אנחיה ואע"ג דדרך מקום פטור אזל. ותירצו התם לא נח במקום פטור והוה ליה עקירה מרה"ר והנחה לרה"ר הכא נח במקום פטור ביד העומד שם עכ"ל. ופירושו כדברי רבינו. ובהשגות פירשו פירוש אחר והסכים אליו הרשב"א ז"ל. ולדברי הכל דינו של רבינו ז"ל אמת: