המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה וכו'. ברייתא הובאה סוף האורג (שבת ק"ז) אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר חדא וכו' ואידך המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב אם להוציא ממנה ליחה פטור ואידך הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור. וראיתי מי שהקשה על רבינו שפסק בשני אלו מותר כאן ובסוף פרק זה שהרי בפרק ח' שרצים שנינו הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור ובגמרא מאן תנא א״ר יהודה אמר רב ר״ש היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. איכא דמתני לה אהא המפיס מורסא מאן תנא א״ר יהודה אמר רב ר״ש היא. איכא דמתני לה אהא הצד נחש וכו' מאן תנא אר״י אמר רב ר״ש היא ע״כ. ואחר שרבינו פסק בפרק ראשון כר״י במלאכה שאינה צריכה לגופה שחייב עליה למה לא חייב באלו כשם שחייב למטה בפרק זה בצד שלא לצורך ושלשתן השוו בגמרא שהם כר״ש בדוקא. ונ״ל בתירוץ זה שרבינו ז״ל סבור שאין הלכה אלא כלישנא קמא ששנו הא דאר״י אמר רב על משנתנו דהצד שלא לצורך אבל אינך אפילו לר״י אתיין ויעיד ע״ז דשמואל אמר בהנהו פטור ומותר ואיהו הוא דפסק כר״י וכמ״ש פרק ראשון והטעם שהפסת המורסא הוא גמר מלאכה כשהוא להרחיב פי המכה ושלא כדברי רש״י ז״ל שכתב משום בונה. וכשהוא להוציא ממנה ליחה אינה גמר מלאכה וא״א לבא בה חיוב מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה בשום פנים וכן צידת הנחש שאינו צד כדרכו אלא מתעסק בו וכמו שיתבאר למטה, א״נ דכיון דרבים נזוקין בו חשיב ליה כסכנת נפשות וכ״כ קצת המפרשים ז״ל בלשון הזה. ודעת רבינו האי ובעל ההלכות כדברי רבינו בהיתר שני אלו ועיקר: בספר הבתים יראה לי שאין זה מלאכה שאינה צריכה לגופה כי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה המלאכה בעצמה ובכונה אבל דברים אלו אין כונתו למלאכה שכל כונתו הוא להוציא לחה ולהנצל כו' וכ״נ דעת הר״ם שכתב רמשים המזיקים וכו' עכ״ל: