חפצי הפקר וכו'. זו משנה שם (דף ל"ט) ושל עולי בבל כרגלי הממלא וכן כתוב בהלכות. וכן מוכרחת הסוגיא אשר שם במחלוקת רב נחמן ורב ששת גבי מילא ונתן לחברו דכלהו סבירא להו דחפצי הפקר אין קונין שביתה אלא הרי הן כרגלי הזוכה בהן גדולה מזו שנינו פרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ה) מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי וחכ"א אין לו אלא ארבע אמות וכו'. ואמרו בגמ' (דף מ"ה:) אי טעמיה דר' יוחנן משום דקסבר חפצי הפקר קונין שביתה או דלמא אין קונין שביתה ואדם שאני דהואיל ונעור קנה ישן נמי קנה ופשטו דס"ל דחפצי הפקר קונין שביתה. ואמרי התם אמר ריב"ל הלכה כר"י בן נורי ואמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וצריכי דאי אשמעינן הלכה כר"י ב"נ הוה אמינא בין לקולא בין לחומרא קמ"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואי אשמעינן וכו'. ופירש"י ז"ל וכן בהלכות לקולא דישן קנה שביתה לחומרא דחפצי הפקר קונין שביתה וקמ"ל דהלכה כר' יוחנן ב"נ דישן קנה שביתה משום דנעור קנה ישן נמי קנה ואין הלכה כמותו בחפצי הפקר. וזה פירוש פשוט ומוכרח וכן פסקו כל הפוסקים דחפצי הפקר אין קונין שביתה. והארכתי בזה להסיר מעל רבינו תלונת ההשגות וכך כתוב שם א"א טעה במשנתנו וכו'. ואין ספק אצלי שהר"א ז"ל נזכר ממה שאמרו הלכה כר' יוחנן בן נורי ושכח מה שסיימו דדוקא לקולא אבל לחומרא לא ולא עוד אלא שכתב שבשביל זה לא הביא הרב אלפסי בהלכותיו פלוגתא דרב נחמן ורב ששת והרב פסק בהלכותיו בפירוש דחפצי הפקר אין קונין שביתה בעירובין בפרק מי שהוציאוהו ובודאי שדברי הר"א ז"ל שגגה הן ונעלמה הלכה מעיניו:
וחפצי הכותי קונין שביתה וכו'. שם במי שהוציאוהו (דף מ"ז:) מחלוקת ר' יוחנן ושמואל ואמרו שם דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דחפצי כותי קונין שביתה גזרו בעלים כותי אטו בעלים ישראל:
פירות שיצאו חוץ לתחומן וכו'. מימרא שם (דף מ"א) אמר ר"פ פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מאי טעמא אנוסין נינהו ונכתב זה בהלכות. וכתב הרשב"א ז"ל ואם לא החזירום אין להם שם אלא ארבע אמות ואם יצאו ע"י ישראל בין בשוגג בין במזיד לא יאכלו שם לאחד מישראל לפי שנעשית בהן איסור ע"י ישראל: