בית שהוא מלא פירות וכו'. משנה פרק המביא כדי יין (ביצה דף ל"א:) בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל מן הפחת ר״מ אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל ולא קיי״ל כר״מ. וכבר שאלו המפרשים כיון שהיה סתום מעיו״ט נמצא שהפירות היו מוקצין מחמת הבית והיאך הותרו בשנפחת ביו״ט. וכתב הרשב״א ז״ל יראה לי שלא נאמרו דברים הללו אלא בבית רעוע שדעתו שיפחת. אבל הרמב״ן ז״ל כתב שאפילו בריא ונפחת ביו״ט מותר לפי שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן ואינן בסיס לדבר האסור וכן עיקר וזה דעת ההלכות ורבינו:
העומד על המוקצה מעיו"ט וכו'. משנה שם (דף ל"ד) אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני נוטל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן. ופירש"י ז"ל בשביעית שאין מעשר נוהג בה ואינו מחוסר אלא הזמנה והוא הדין במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמילתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכתן עכ"ל. וכן נראה בבאור מן הגמרא שם והטעם ג"כ ששבת קובעת למעשר בשאר שני שבוע אפילו אכילת עראי כנזכר בהלכות מעשרות פרק חמישי. ורבינו כתב דין זה ביו"ט בדוקא ולא בשבת לפי שאין לנו מוקצה בשבת לפי דעת ההלכות ודעתו כנזכר פ"א: