ראתה יום ט״ו בחדש זה וכו' ויום י״ח כו'. גם בזה יש נוסחאות משובשות בקצת ספרי רבינו ועיקר הנוסחא היא ראתה יום ט״ו לחדש זה יום ט״ז בחדש שלאחריו ויום י״ז בחדש של אחריו ויום י״ח לחדש של אחריו הרי קבעה לה וסת לדילוג בא חדש רביעי וראתה ביום י״ז עדיין לא נקבע לה וסת וכל יום שראתה חוששת לו להבא כיון שיגיע אותו יום ולא תראה טהר אותו יום מן הוסת שאין צריך עקירת שלש פעמים אלא יום שנקבע שלש פעמים ע״כ עיקר הנוסחא. ועתה אפרש. בפרק האשה שהיא עושה צרכיה (נדה דף ס"ד) איתמר ראתה יום ט״ו לחדש זה ויום ט״ז לחדש זה ויום י״ז לחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג וכו' רב סבר ט״ו ממניינא [הוא] ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתיה לאו ממניינא הוא וכו' מיתיבי ראתה יום כ״א בחדש זה ויום כ״ב בחדש זה ויום כ״ג בחדש זה קבעה לה וסת סירגה ליום כ״ד לא קבעה לה וסת תיובתא דשמואל אמר לך שמואל הב״ע כגון דרגילה למיחזי ביום כ' ושינתה ליום כ״א דיקא נמי דשבקה ליום כ' ונקט כ״א ש״מ. ורבינו פסק כשמואל דאע״ג דהלכתא כוותיה דרב באיסורי כיון דאסיקו בגמרא דיקא נמי כוותיה דשמואל ש״מ נקטינן כוותיה דשמואל הילכך צריך ד' ראיות לקבוע לה וסת הדילוג. וכתב רבינו בא חדש רביעי וראתה ביום י״ז [והוא היום שראתה בו בחדש שלישי] עדיין לא נקבע לה וסת ליום י״ז בחדש לפי שלא ראתה בו אלא שתי פעמים וחוששין לו ובפעם אחת נעקר וכן הדין לכל יום ידוע מן החדש שראתה בו שחוששת לו פעם אחת. זו נראה כוונת רבינו ולא נתבאר בדבריו פירוש קבעה לה וסת לדילוג. וי״מ שהיא חוששת לי״ט מן החדש האחר וכ' מהחדש של אחריו וכן לעולם וזה דעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל וסת הדילוג בין שיהיה מיום אחד בין שיהיה יותר על כן והוא שיהיה שוה וזה פשוט והקשו המפרשים ה״ד אי בחדשים כולן מלאין אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות מל״ב לל״ב עם ימי הראיה ואם בכולם חסרים ג״כ מל״א לל״א ואי בחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר אין כאן הפלגות שוות ותירצו שכשם שהאשה קובעת לה וסת להפלגות שוות כך היא קובעת וסת בימי החדש ואם ראתה שלש פעמים בט״ו בחדש אע״פ שאחד מלא ואחד חסר קבעה לה וסת לט״ו באי זה חדש שיהיה ולפיכך זו שדלגה בחדשים כסדרן ואין כאן הפלגות שוות לימי החדש היא קובעת שלא בהשואה אלא בדילוג וכן דעת הרמב״ן והרשב״א ז״ל בפסקי הלכותיהם. ויש ג״כ מן המפרשים שפסקו בוסת הדילוג כרב ובג' ראיות קבעה לה וסת וזה שלא כדברי רבינו וג״כ יש מהם מי שכתב שוסת הדילוג אינה חוששת לו כלל עד שתקבענו ואינו כשאר וסתות ולזה הסכים הרשב״א ז״ל ואין נראה כן מדברי רבינו: