ימי לידתה וימי וכו'. מ״ש רבינו בימי לידתה ברור הוא שהדין כן דבשאינה רואה כבר נתבאר שהן עולין וכרבא דאמר הכין וברואה בהן אינה סותרת כל המנין כאותה שאמרו בפולטת ש״ז דמאי דכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן הוא שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם וכן משמע בסוגיא גבי פלוגתא דאביי ורבא וכן כתבו מן המפרשים ז״ל. אבל מ״ש בימי נדתה הוציאו ממה שאמרו ס״פ בא סימן (נדה דף נ"ד) אמר רב אדא בר יצחק זאת אומרת ימי נדתה שאין רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ומשמע התם שהן שוין לימי לידתה וסובר רבינו דלספירת זבה גדולה קאמר ויצאו לו מזה ב' דברים מתמיהים האחד שהיא נכנסת בימי נדות אע״פ שלא ספרה ז' לימי זיבה שראתה כיון שלעולם אחר כל י״א יום חוזרת לפתח נדתה והשני שכיון שחזרה לפתח נדתה א״צ שיהיו שבעה רצופין לפי שאין ראיית הנדה סותרת כל המנין דומיא דלידה וכ״ז מתבאר ממה שכתב כאן וכבר כתבתי פרק חמישי שאין הדבר כן ושאין האשה חוזרת לימי נדות עד שיעברו שבעה נקיים לספירת זיבה וכמ״ש הרמב״ן ז״ל ומה שאמרו ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ר״ל לספירת זבה קטנה כגון שראתה עשירי וי״א ועל זה נאמר שם בגמרא אבל לזבה גדולה דבר שא״א הוא שאינה חוזרת לפתח נדות עד שיעברו עליה ז' נקיים רצופים וכן מוכיח בפרק בנות כותיים (נדה דף ל"ז:) בההיא דאמרינן דנין אפשר משא״א כך הוכיח הרמב״ן ז״ל ועיקר: