מעוברת שהתחילה להצטער ואחזוה וכו'. בפרק בנות כותיים (נדה דף ל"ו:) משנה ובגמרא המקשה בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה וכו' דת״ר דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
ומ״ש רבינו אבל אם הפילה וכו'. הוא ממ״ש בפרק בנות כותיים (נדה דף ל"ח:) דרבא דהוא בתרא סבר אין קושי לנפלים:
אפילו היה הדם וכו'. שם (דף ל"ו:) במשנה כמה הוא קישויה ר' מאיר אומר וכו' ורבי יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות ופסק רבינו כן דתרי נינהו ואע"פ שאין ימי זיבה אלא י"א יום וכבר נתבאר שהמקשה בימי נדה נדה זהו כשהתחיל בימי נדות אבל התחיל בימי זיבה הולד מטהר כל י"ד יום שהן ימים הראויין לספירת זבה או לספירת סתירת זבה וכרב דאמר הכין ורב אדא בר אהבה דמפרש לה הכין וזהו דעת רבינו:
אבל אם התחיל הדם וכו'. מ"ש רבינו שאם תתחיל ט"ו יום או יותר שהיא יולדת בזוב אינו ר"ל שביום אחד קודם הי"ד תהא צריכה שבעה נקיים כדין יולדת בזוב שיזכור למטה ואע"פ שכולם הם בקושי דהא ודאי מחמת יום אחד או שנים אינה רק זבה קטנה וכן מבואר בגמרא (דף ל"ח:) יש מקשה כ"ה יום ואין זיבה עולה בהן כיצד ב' בלא עת נדתה ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה וי"ד שהולד מטהר וא"א שתקשה כ"ו יום במקום שיש ולד ולא תהיה יולדת בזוב אלא ביאור דבריו הם שקודם י"ד אין הולד מטהר אע"פ שמקשה ורואה ואם הוא יום אחד או שנים קודם לכן בימי זיבה היא זבה קטנה ואם שלשה היא זבה גדולה ויולדת בזוב: