מפסיקין לפורים כמנהג רבותינו שבמערב להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר פרודות. ולאחר פורים שני [וחמשי ושני]: היל' ב': ולמה אין מתענין אותם בחדש ניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן. ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום. יום לכל שבט ושבט וכל אחד ואחד היה עושה ביומו יו"ט. וכן לעתיד לבא. עתיד המקדש להבנות בניסן. לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש: היל' ג': לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבר ניסן. אלא הבכורות שמתענין בערב פסח. והצנועים בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה. והתלמידים מתענין בו שני וחמישי. מפני חילול השם מפני כבוד התורה שנשרפה: היל' ד': בד"א בצינעא אבל להדין בציבור אסור עד שיעבר ניסן: ובאחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה באחד באדר. שהוא צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן הרשע עתיד לשקול מכרותיו של ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהו שקלי ישראל קודמין להם. וצריכין כל ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור. ואסור לומר עליהם לשום כופרא אלא לשום נדבה. וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם העניים משום קובלון. ומשום מתנות לאביונים. ויש שמספיקין להם ויין. או לחם ודגים. מכל מקום לא יפחות משתי מתנות אפי' חיטין ופולין: היל' ה': בארבעה עשר ובחמשה עשר יושבין שלחנות של חבירים. בכפרים בארבעה עשר. (וברכרכים) [ובכרכים] בחמשה עשר: היל' ו': קורי בויבא עמלק. ואעפ"י שאין בה אלא תשעה פסוקין אין מתחילין בוישמע יתרו. אלא כל אחד ואחד קורא שלשה פסוקין עד סוף השיטה: ומניחין ספר תורה ואומר יהי שם י"י מבורך. וקדיש. שאין לך קריאה שיטעון קדיש עד שיחזיר אלא של שבת מפני המפטיר ואע"פ כן על קריאת המפטיר ועל הנביא לאחר שמניחין ספר תורה במקומו אומ' קדיש. וקדיש זו למה. אלא ללמד שאין אומ' קדיש לא בראשי חדשים ולא בתעניות ולא בשני וחמשי ולא בחולו של מועד ולא בשמונת ימי חנוכה ולא בפורים עד שמחזירין ספר תורה למקומו. בשעה שהעם עומדין והם עונין יהא שמיה רבא בעמידה: היל' ז': ר' חינא אומר שלש קריות שבתורה לא יפחתו להם מעשרה פסוקים. חזקיה אמר להם כנגד עשרת הדברות והתנינן ביום הראשון בראשית. ויהי רקיע. דהא לית בהון.