עושה תורה נביאים וכתובים כאחת. דברי ר' יהודה. וחכמים אומ' תורה בפני עצמה ונביאים בפני עצמם: היל' ב': ולא יניח בין נביא לנביא כשם שמניח בין ספר לספר בתורה. אבל נותן הוא לזה ריוח בפני עצמו ולזה ריוח בפני עצמו ומתחיל מלמעלן: היל' ג': אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין תורה חמשה חומשים מקובצים שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל עושין חומשין בתורה. אימתי בזמן שמידתן ושיטתן שוה: היל' ד': אין עושין שני חומשין באחת. ולא חומש ומחצה כאחת. אבל אם עתיד להוסיף עליהם הרי זה מותר: היל' ה': מעשה בבייתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחת על פי ר' אלעזר בן עזריה. ויש או' לא היו לו אלא כל אחד ואחד בפני עצמו. ושוב מעשה בא לפני חכמים תורה נביאים וכתובים כאחת: היל' ו': בד"א בדיפתר אבל בגליון תורה (תורה) בפני עצמה ונביאים בפני עצמם: היל' ז': ספר שפסקו או שניקר ראשי פסוקים שלו אל יקרא בו: היל' ח': ספר שנמחק אל יקרא בו. ר' שמעון בן אלעזר אומ' אם היתה של בבואה נכרת הרי זה מותר: היל' ט': ספר שנמחק בו שיטה אחת. על פני כולו אסור. נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר. ספר שיש בו טעות אל יקרא בו. וכמה יהיה בו אחת בדף. דברי ר' יהודה. רשב"ג אומ' אפילו שלש בדף אחד (אל) יקרא בו: היל' י': אין פוחתין בתורה פחות משלש דפין. אבל קורין עשרה ואינן נמנעים. ומצוה בגדול לגוללו. הגולל ספר תורה גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה. המחזיק לא יחזיקנו מתוכו אבל מהדקו מאחריו. והנותן ספר תורה לחבירו לא יתנהו אלא בימין. והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין. שכן דרך נתינתה מסיני שנאמ' מימינו אש דת למו. וא"ר שפטי א"ר יוחנן הקורא בלא נגינה והשונה בלא זמירה עליו הכת' אומ' וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם: היל' י"א: לא יניח כותבו דיו בקולמוס על גבי הכתב. ולא יאחזנו בכפלים ויתירם. ולא יאחוז בכפלים ויוציא הכתב מבחוץ. ולא יוציאנו מתוכו (ויתיצנו) [ויחלצנו], וכולם המגיהי ספרים מותר. לא ישמיט אדם ספר תורה מחיקו (ויחלצנו בו דרך) [ויחצנו] שנוהג בו מנהג בזיון: ולא יתננו על גבי ארכובותיו ויתן אציליו עליו ויהא קורא בו כר' נחמיה: הל' י"ב: לא יתננו על גבי כסא ויהא תלוי וקורא בו כשם שקורין בשטרות שאין נוהגין בספרים אלא אוחז בידו באימה וקורא. אין זורקין ספרים ממקום למקום. ואין נוהנין בהם מנהג בזיון: היל' י"ג: לא יתננו על גבי המטה. לא ישב אדם על גבי המטה והספר עליה. ומעשה בר' אלעזר שישב על גבי המטה והספר עליה ונשכו נחש. שנאמ' את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. לא מן השבתות אתה מתיירא אלא ממי שפיקד עליהם. ולא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שפיקד עליו. שנאמ' את שבתותי וגומ'. חייב אדם לעשות סוכה נאה וציצית נאה ומזוזה נאה ותפילין נאות. ויכתוב לו ספר תורה נאה. בדיו נאה בקולמוס נאה ובלבלר נאה. ובקלפים נאים. בעורות צבועים. ויעטיפנו בשיראים נאים. שנאמ' זה אלי ואנוהו. עשה לפניו מצות נאות בדברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומ' הרבות בנאות שלו. אבא שאול אומ' הדמה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה תהיה חנון ורחום: היל' י"ד: ואין נוהגין בזיון באוכלין. אין זורקין אוכלין ממקום למקום. לא ישב אדם על גבי קופה מליאה תמרים או גרוגרות. אבל ישב על גבי קופה מליאה קטנית או על גבי עיגול של דבילה מפני שנהגו כך. אין סומכין באוכלין. ואין מכסין באוכלין. [ואין אוכלים אוכלין באוכלין] אלא א"כ היו ראויין לאכילה. ר' אליעזר בן יעקב אומ' כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו. והכותב ספרים לא יהפך מגילה עליהם. שנוהגין בהן מנהג בזיון: היל' ט"ו: אם סיים כל הספר ושייר בו דף אחד עושה אותו יריעה קטנה בפני עצמה ואינו נמנע: אין מכסין באוכלין. ר' מאיר אומ' כל שיש לו קליפה מותר לכסות בו. אין אוכלין אוכלים באוכלים אלא א"כ היה אוכלם בבת אחת. וספר שאין (בו) [עליו] מפה הופכו על הכתב. א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה: סליק פירקא: היל' ט"ו: