תנח.
מעריב לליל שני.
אל אלהים ה' כמקראו. בנה הדומו וקירה כסאו. גבולות הציב עולם ומלואו. עשה ירח למועדים ושמש ידע מבואו: המעריב: דילג עד עשרים לפעולתו. הקים נבר וניצב בעדתו. וכאב את בן תירגלם בצדקתו. ומלאך פניו הושיעם באהבתו: אוהב: אנעים שיחי ואערב. להודות לה' בעם רב. המלמד ידי לקרב: בתוך קהל המוניי. אזכיר חסדי ה'. הנה יום בא לה': גומר ומגוג ובני תוגרמה. ויתר משפחות האדמה. לירושלם למלחמה: דודנים וכותים. יושבי איים וחתים. ונלכדה העיר ונשסו (הכתים) [הבתים]: העיר בידם נמסרת. וחצי העם לנעורת. ויתר העם מן העיר לא יכרת: וה' איש מלחמה. כאיש אחזו תנומה. ללכוד פתאים בערמה: זעם ישפוך עלימו. ובחרונו יבהלמו. אז ידבר אלימו: חסום פיהם מלענות. שמעך שמענו בכל המדינות. לכן באנו פה לחנות: טוב ישיב בנועם. אם זה הוא הטעם. למה גלה חצי העם: ישימו יד לפיהם. יעצרו שרים מיליהם. ונלחם ה' בגוים ההם: כיום קרב בהלחמו. יוציא כל זעמו. ובקש יאכלמו: לאבד את כל הגוים. הצובאים על ירושלם. מתחת כל השמים: מלכי ארץ יתייעצו. וזה לזה יעיצו. ומאמר אחד יפצו: נגד ה' ומשיחו. בדברים להדיחו. ישמיענו מה שיחו: סוכה תהיה לצל. בה מלהתעצל. כל העושה אותה ינצל: ענף עץ עבות. עלי שמן וערבות. יסוככו בכל מושבות: פועל תמים וצדקה. מוציא חמה מנרתיקה. ראש רשעים לדולקה: צאו קמו פן תמקו. ולבכם אמצו וחזקו. ומוסרותיכם תנתקו: קורא אליהם כמראש. מתנשא לכל לראש. גושו הנה ואדרוש: ראשי נביאים הקדומים. אם קיימו בניי דת ימין. לא נטו שמאל וימין: שלימים ימצאו. בכל יתקראו. ורשעים חדלו ויצמאו: תמים פעלך ומאמרך. ומי יהרהר אחריך. תתן אמת לבחיריך. אשר נשבעת בהדריך: בגילה: זכור נא מעבר והאמיר גודלך. חננתו סמדר והקריבו למולך. טוהר קרבנו שעית מזבולך. ויוושעו בצדקם עם מייחלך: זה צור: כלה מסטין מעם מרוממך. למען נחתם בכסא מרומך. מלט עם משועיך. מעם חרמך. גואלינו ה' מעולם שמך: גאל: נחלתך סמוך ענייך פודה וגואל. צדק קרונך רחמם שעה והואל. תברך ידידיך צדקתך כהררי אל. חדש קומם בית אריאל. ופרוס שלומך על כל ישראל: