שבעה מיני פורעניות באים על שבעה גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה מקצתן רעיבים ומקצתם שבעים. גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל מצורה באה: ושלא ליטול את החלה רעב של כלייה באה: דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לב"ד. ועל פירות שביעית: חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה: חיה רעה בא לעולם על (שביעית) [ושבועות] שוא ועל חילול השם: גלות בא לעולם על עובדי ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ:
על שבעה גופי עבירות. על ז' חבילות גופים של עבירות. והרי שכמה עבירות בחבילה אחת. ואילו הן. מקצתן מעשרין כו'. שבשעה שישראל מקצתן כו'. רעב של בצורת. שמתייקרת התבואה מתוך ששמים נעצרים. ונעדרין ומתבצרין. שהחלקה אחת תמטר. והחלקה אחת לא ירד עליה מטר. ומתוך כך מקצתן רעיבים ומקצתן שביעים. שבמדה שמדדו בה מודדין להם. גמרו שלא לעשר. שבטלו כלם תורת מעשר לגמרי. רעב כבד בא עליהן של מהומה. שמהמה אותם ומשגשם וטורדן מן העולם. כד"א וגם יד ה' היתה בם להמם וגומ'. שלבד פורענות הבצורת הק' מכניס מאירה באותו מיעוט תבואה שגדלה. ואף בבני מיעיים ואוכלין ואינם שביעים. ומתוך כך הרעבון מצוי בכל. ושל מצורה. שצריכין לאוכלו במצור ובמצוק. כדכת' במצור ובמצוק וגומ': ואם גמרו שלא ליטול אף החלה. שבטלו תורת חלה ומעשר לגמרי. רעב של כלייה באה. רעב כבד שמכלה את כולן והן מתים ברעב. במכילתי בפרש' השירה. ויהם את מחנה מצרים. הממם ועירבבם ונטל סיגניות שלהן. ולא היו יודעין מה הן [עושין]. ד"א אין הממה אלא מגפה. כעיניין שנאמר והמם מהומה גדולה עד השמדם. ומניין שלעבירה זו באה פורענות זו שכן מצינו בפ"ב דשבת בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר. והיוקר הווה. (והשבר) [והשכר] אבד. ובני אדם רצין אחר פרנסתם ואין מגיעין שנאמר ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. ותנא דבי ר' ישמעאל בשביל דברים שציויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם. והן תרומות ומעשרות יגזלו מהם מימי של גשמים. למדנו שבעון ביטול תרומות ומעשרות התבואה מתייקרת והרעב בא. ומצינו שאין הק' נפרע מן האדם אלא מידה כנגד מידה. דכת' כי בדבר אשר זדו עליהם. וכמו שפירשו חכמים במסכת סוטה. מבסאסאה בשלחה תריבנה. שבסאה שאדם מודד בה מודדין לו. ועוד תניא בעון חלה אין ברכה מצויה במכונס. ומאירה משתלחת בשערים. וזורעים זרעים ואחרים אוכלים אותם. שנאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה. אל תיקרי בהלה אלא בחלה. בעון חלה. דכתיב וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. ומתוך כך הם כלים ברעב. ואע"פ שכת' בהא אותיות אחה"ע מתחלפות זו בזו: שלא נמסרו לב"ד אלא במיתה בידי שמים הן. שאם הרגילו בני אדם בעבירות שאין בהם מיתת ב"ד אלא מיתה בידי שמים הק' מביא דבר לעולם והוא נפרע מהן. והוא המיתה בידי שמים. דאילו על אותם שנמסרו לב"ד אין דבר בא לעולם אפילו בזמן הזה. אלא כדוגמתם ומעיניינם הקב"ה נפרע מן האדם. כאותה שמצינו בתלמוד. אע"פ שבטלו ארבע מיתות. דין ד' מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו. מי שנתחייב הריגה ליסטין באים עליו והורגין אותו. מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי. ובאילו הן הנחנקין מפר' אילו שבמיתה בידי שמים האוכל טבל כו'. והא דאמרי' דין ד' מיתות לא בטלו בדאיכא עדים והתראה. דומיא דפני הבית שדנו ד' מיתות. אבל ליכא עדים ואפילו איכא ולא התרו בו ודאי בטלו ובטלו. כך קיבלתי: ועל פירות שביעית. שגוזל את העניים. והרי הכת' אומר אל תגזל דל כי דל הוא. וגומ'. וקבע את קבעיהם נפש. על עינוי הדין. שמשהא את דינו של אדם יום או יומיים. ודן לאחרים. והוא מתענה ומצטער בעצמו שמצפה ועומד ואף אינו יודע אם יתחייב אם לאו. ובכולו אנו למידין בבמה מדליקין מדכתב והבאתי נקמת נקם וגומ'. ואין ברית אלא תורה. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה. יען וביען במשפטי מאסו. ומה ששנינו במכילתי. אם ענה תענה אותו וגומ'. וחרה אפי' והרגתי אתכם בחרב, אם ענה תענה. אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. וכבר היו יוצאין רשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ליהרג. אמר לו רשב"ג לר' ישמעאל. ר' לבי יוצא שאין אני יודע למה נהרג אני. מוסף עליו במשנת ר' נתן שלבו היה מצטער. מפני שדומה לעובד ע"ז ומחלל שבתות ושופך דמים ומגלה עריות. אמר לו ר' ישמעאל מימיך לא בא אדם לפניך לדין ושהיתו עד שתהא קושר כיסך או נועל סנדלך. או עוטף טליתך. והתורה אמרה אם ענה תענה אתו. אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. ואם על העינוי חייב ק"ו לעיוות. ועל המורה שלא כהלכה. ועוד יש לפרש על העיוות. כלפי שאמרו חכמים שכל הגוזל את חבירו כאילו נוטל נשמתו ממנו. שנאמר אל תגזל דל וגומ'. והמעוות את הדין. נוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין. ועל המורה בתורה שלא כהלכה. שאינן מורין יפה. שנאמר כי רבים חללים הפילה. זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה: על שבועת שוא. פירשו חכמים בפ"ב דשבת. מדכת' ואם באלה לא תוסרו. והשלחתי בכם את חית השדה. אל תיקרי באלה אלא באלה. דיש אם למסורת. ולא (שרי) [שני] קרא למסורת דומיא דיראה יראה בריש סנהדרין. וכת' ביה בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם (י"י) אלהיך. וכת' ביה בחילול השם ולא תחללו את שם קדשי. ונלמד חילול חילול משבועת שקר. ואע"פ שבשבועות מחלק בין שוא לשקר. לשוא גופיה מתרג' לשיקרא: גלות בא לעולם כו'. ועל השמט הארץ. וכולן אנו למידין בפ"ב דשבת מדכת' בעריות כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ וגומ'. וכת' ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. וגומ'. ובע"ז כת' ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם. וגומ'. כאדם המשליך את חבירו מעל פניו. שכן פליטת כלי קרי גיעול. בלשון תלמוד. ובשמטות כת' תרצה הארץ. ותרץ את שבתותיה כל ימי השמה תשבות וגו'. ובמשנת ר' נתן שנינו על גילוי עריות כיצד. א"ר ישמעאל בר יוסי כל זמן שישר' פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם. שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך: שפיכות דמים. ואפילו שוגג. שכן גולה לערי מקלט כל מכה נפש בשגגה: