ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אבלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':
מזבחי מתים. תקרובת ע"ז דנפקא לן בפ' אין מעמידין שאסורה בהנייה משום דאיתקש למת. שנאמר ויצמדו (ישר') לבעל פעור. ויאכלו זבחי מתים. כי אלהי העמים הבל הם ואת המתים הם עובדים. אבל אנו עובדין להק' שהוא אלהים חיים וקיים לעולם ומלך על כל: והתם קבעי ומת גופיה מנא לן. גמר שם שם מעגלה ערופה. ועגלה ערופה כפרה כת' בה כקדשים: ויש תימ' דבלא ג"ש דשם שם איתסר מת בהנאה. כדאמר פ' נגמר הדין. מפני מה אמרו מת אסור בהנאה כדי שלא יעשה אדם מעור אביו ואמו שטיחין לחמור. וי"ל דמקרא ומסברא קחזינן ליה: ונ"ל לתרץ. דאי מג"ש הוה אמינ' עגלה ערופה גופה. אפי' כי מקשת לחומרי כל הקדשים. עור העולה לכהן לו תהיה. וכי אתיא לגזירה שוה בשם שם. הוה אמינא דעור המת מיהא לישתרי. דכל בשרו הוא דמיתסר מגזירה שוה. אבל עורו מותר. אתו רבנן וגזרו עליו בנגמר הדין. מיהו הא קשיא לי. למה לי למיחזי בעגלה ערופה מדכת' בה כפרה. תיפוק לי משם דמשתמע שם תהא קבורתה. כדא' בסוטה. ועוד תי' לי. כי כתב בה כפרה וילפת לה מקדשים. מאי חזית דילפת לה מקדשים האסורין. גילף מקדשים המותרין. כגון בשר שלמים. ודם לאחר זריקתו. כדאמ' בכל שעה. ואימא דעגלה ערופה תשתרי בהנאה לאחר עריפתה. ואפילו תימא דשאני הכא דגלי קרא הערופה. כדאמר בשלהי כל הבשר. אינמי משום דלחומרא מקשינן ולא לקולא. כדאמרינן בריש יבמות. גבי אחות אשה. הא תינח. אלא מהא תיקשי. כיון דכת' שם תהא קבורתה משמע. דאפילו העור שלה מיתסר בהנאה. ואיצטרך אע"ג דכפרה כת' בה בקדשים משום דכל הקדשים עורן מותר אצטריך שם תהא קבורתה. למיסרה. א"כ ההיא דנגמר הדין למאי כן אצטריך מעגלה נפק' למיתסר אפילו עור. והשתא מיהא דמת אסור בהנאה יש תימא להאי כן אצטריך למעוטי מונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם גבי בור: מוהמת יהיה לו. אימעט אדם. דיצא אדם מת שאין המתה שלו לעולם דהא מיתסר בהנאה: וצ"ע: כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. סתם שלחנות יש בהן ג' לזימון. מלאו קיא צואה. הרי הן כמי שמלאו תקרובת ע"ז. שהוא משוקץ ונתעב ומגואל בקיא צואה. אימתי בלי מקום בזמן שאין מדברין בעסקי הק' שנקרא מקום. והרבה יש במשנתינו. וכן והניף ידו אל המקום ואסף (את) המצורע. וכן ויפגע במקום: ולכך חשוב תקרובת שהשלחן קרוי מזבח. ולחם שעליו תקרובת כמפורש למטה. והרי בזמן שאמרו עליו דברי תורה השלחן חשוב מזבח כפרה. והלחם קרבן בשר. וכשלא אמרו עליו דברי תורה הואיל ואין אתה קורא בו תקרובת הק' על כורחך חשוב הוא תקרובת ע"ז. כמה שנאמר הערכים לגד שלחן. כאילו אבלו משלחנו של מקום. שנאמר וידבר אלי וגו'. סיום המקרא הוא (במשכנת) [במראות] יחזקאל. ומשמ' שדברו אליו בדברים הללו של תורה. ולכך נקרא שלחן אשר לפני ה'. כך קיבלתי: ולי נראה כמו שפירשו חכמים במסכת' חנינה. בסופו. שבעינין המזבח הכת' מדבר. ופרשו חכמים פתח הכת' במזבח וסיים בשלחן אלא לומר לך בזמן שבית המקדש קיים מתכפר אדם על המזבח. וכשאין בית המקדש קיים אדם מתכפר על ידי שלחנו. שמאכיל ומשקה העניים. ולכך נקרא השלחן מזבח. שהשלחן ומזבח שוין. ואם השלחן חשוב מזבח. הלחם שעליו קרוי תקרובת המקום. והאוכל עליו הרי הוא כנוטל פרס משולחנו של מקום שהוא דרך כבוד: