שמעון בנו אומר כך הוא סדרן של נשיאים מבני בתירה ואילך, הילל ושמעון, גמליאל ושמעון, גמליאל הוא ר"ג הזקן, שמעון, הוא רבן שמעון שנהרג ויהודה, הוא ר' יהודה הנשיא, גמליאל יהודה נשיאה, הילל ושמעון, פרשו רבותינו ביציאות שבת, שנהגו נשיאותם בפני הבית ק' שנה, וקצת נהגו לאחר הבית, ולפי שלא הושלם נשיאותו בפני הבית לפיכך לא נמנה עם אילו, ועוד קטן היה באותו הימים: ורבן יוחנן היה ראש ישיבה מפני שהיה זקן מתלמידיו של הילל, ואותו רבן גמליאל בן בנו של הילל, הוא ר"ג הזקן, דיבנה היה, כמו שמצינו בכל כתבי, באבא חלפתא אביו של ר' יוסי בן חלפתא, תלמידו של ר' עקיבא, שאמ' לו לר"ג דיבנה, זכורני בר"ג הזקן אבי אביך שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית כו', וכן ביבמות פ' בתרא, הוא ר"ג שבקשו להורגו שאמרו עליו בעל החוטם מתבקש, ושמעון בנו הוא רבן שמעון שנהרג, עם ר' ישמעאל בן אלישע שאמ' עליהם שמואל הקטן בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחורבא וחברוהי לקטלא, בשלהי מסכת סוטה, אבל ממה שמצינו אומר אני שהוא רבן שמעון אביו של רבינו הקדוש שהרי נער קטן היה באותה שעה בימי ר' יהושע, כדמוכח בגיטין פ' (מי שאחזו) [הניזקין], ר' יהושע ור"ג דיבנה הם חלוקין, ואחריהם ר' עקיבא ור' ישמעאל כאחת, בימי רבן שמעון בן גמליאל, אבל גדולים היו ממנו לימים ר' יהודה ור' יוסי בני גילו, כמו שאפרש למטה, ואחריו ר"ג דיבנה, גם הוא שביקש רבן יוחנן עליו ועל זרעו מלפני אספסיינוס קיסר, בגיטין, (במי שאחזו) [בהניזקין], הוא נחלק עליו ר' יהושע במסכת ברכות, ובבכורות, ובראש השנה, ונטלו נשיאותו ממנו, ואחריו רשב"ג, חבירם של ר' יהודה ור' יוסי בערבי פסחים, הוא שביקשו ר' מאיר ור' נתן להורידו מנשיאותו, כדמפורש בסוף הוריות, הוא אביו של רבינו הקדוש הנקרא שמו ר"ג כדמפורש בפרק אחרון של כתובות, ור"ג אומ' עשה לך רב ששנינו כאן הוא בן בנו של הילל ור"ג הזקן היה נקרא, ושמעון דכל ימי גדלתי בין החכמים, הוא רבן שמעון שנהרג, ומה שקורהו שמעון, יש לומר שעד שלא נסמך א' דבר זה ונתקבלה בעיני התלמידים וקבעוהו בשמו, ואעפ"י שנסמך אחרי כן משנה לא זזה ממקומה, וכיוצא בדבר שנינו בסנהדרין פרק היו בודקין, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאינים, ופי' בגמר' שהוא רבן יוחנן בן זכאי, אלא (שבעירו) [שבעודו] תלמיד יושב לפני רבו א' דבר זה, וניאותה לרבו, וקבעוה בשמו, ואעפ"י שנסמך אחרי כן משנה לא זזה ממקומה שכיון שנקבעה נקבעה: כל ימי גידלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, לא מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יותר משתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק, כמו ששנינו הנעלבין ואנן עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכת' [ואהביו] כצאת השמש וגומ', שאינו עומד וחוזר ומוציא דבה על חבירו, שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל, וכ"ש אם מוכיחים אותו, שנאמר אזן שמעת (תבחן תוכחות מוסר) [תוכחת חיים] בקרב חכמים תלין, וזהו שאמרו חכמים מלה בסלע משתוקא (במים) בשתים, וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב, וזהו שאמרו יפה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים, ולא עוד אפילו בדברי תורה יפה השותק ועושה מן הלומד ודורש ברבים ואינו מקיים, ולא המדרש הוא עיקר, לא זהו עיקרו של דבר שיהא אדם עיסקן ללמד ולדרוש ולא לקיים, אלא המעשה, כשהוא משתדל אף לקיים לשמר ולעשות לבד הלימוד הוא עיקרו של דבר, כדכת' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, אבל מעשה בלא תלמוד, ותלמוד בלא מעשה, תלמוד גדול, לפי שאין בור ירא חט, ולא עם הארץ חסיד, לפי שאין לו מהיכן ללמד, אבל התלמוד מביאו לידי מעשה, וכמו כן שנינו בשלהי האשה נקנית, שנשאלה שאלה לפני רבותינו תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול שמביאו לידי מעשה, אמנם יש לומר, כאן ללמוד, כאן ללמד, לעצמו גדול תלמוד, ללמד אחרים מעשה גדול, מוטב שיעשה מעשה מצוה, משילמד לאחרים, כדמפר' בס"פ אבות נזיקין: וכל המרבה דברים מביא חט, ואין צריך לומ' בדברי' של גנאי דבלא ריבוי מיתסר ניבול פה, כדאמרי' בפ' בתולה נישאת, הכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה כו', וזה שאמרי' במגילה כל ליצנותא אסורה, דניבול פה בין ברב בין במועט אלא אפי' ריבוי דברים של שבח אל ירבה, כאותה שאמרו חכמים אל יספר אדם בשבחו של חבירו יותר מדאי, שמתוך שבחו בא לידי גנותו, וכן הוא אומ' ברב דברים לא יחדל פשע ואו' וקול כסיל ברב דברים: