רצא.
דיברא תניינא:
לא תשא: אמר משה נבייא. ת'. לכך נהגו לומר זאת הדיברא ללא תשא. לפי מה שאנו אומרי' בחגיגה פ' ואין דורשין. ד' נכנסו לפרדס של מעלה אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אצל אבני שייש טהור אל תאמרו מים (רבים) [מים]. משום שנאמר (דוברי) [דובר] שקרים לא יכון לנגד עיני. וכל שכן לנשבע לשקר. דאמרי' בהילכת' רבתי אלף אלפים גלי מים שופכים מלאכי השרת באבני שייש בפתח ההיכל ואין לשם (אפי) אפילו טיפה אחת. וזהו חמית יקירא מתח מיין למיין. וכו'. וכל זה מזיעו של חיות: ועוד כת' במזמור לי"י הארץ ומלואה. מ• יעלה בהר י"י ומי יקום וגו'. נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה. זה משה שעלה לרקיע אשר לא נשא לשוא נפשו: אמר משה נבייא. לא קם נביא עוד בישר' כמשה. כד סליקות למרומיא. אמרו חכמים. כשעלה משה למרום הרכין הק' שמים ושמי שמים על הר סיני. באתה ענן ורבצה כנגדו ולא היה יודע אם היה רוכב עליה. מיד פתח הענן ונכנס משה בתוכו. ונשאו הענן. שנ' ויבא משה בתוך הענן. והיה מהלך מרקיע לרקיע עד שהגיע לרקיע השביעי וראה את י"י יושב על כסא רם ונישא: חמית ברוייא במעוניה. ראיתי הבורא במעונתו. וירא מתרג' וחמא. דייתיב על טועניה. יושב על כסאו. נראה נישא והוא נושא. שנאמר ומתחת זרועות עולם. וכלתא ליה בימיניה. מימיניה אש דת למו: חמית גיבר גיברין. דמשתי רקיעא מן נורין. לשון או בשתי או בערב. כלומ' הנוטה כדוק שמים. הרקיע הושתת ונתייסר מאש ומים טרפם זה בזה וקראן שמים. וטפחית במים קרירין. ונטפח גופו של משה במים קרים. ולא חסרו המים. זו התורה שלימדה משה מפי הגבורה בארבעים יום ועדיין היא משועשעת אצלו: ע"א ובספר עתים נמצא היה משה רבינו טופח מים קרים. ומערבם בנהר דינור לידע אם ילחך האש במים. לא זה מכבה את זה ולא זה מלחיך את זה. אמר עושה שלום במרומיו. שוב ראה מלאכים חציים שלג וחציים אש. וטפחית. לשון וימיני טפחה שמים: חמית דטאיס. מעופף. וקא מעלי. נשמתן של צדיקים שמיכאל שר הגדול משימן במזבח של מעלה והוא כהן גדול וזה קרבנו. ויש מהן זוכין לאספקלריא המאירה ורחמים מחמלי. ורחום וחנון מתמלא רחמים אותה שעה. וכעתיק יומין מתגלי. ומתגלה בכבודו ומראה את כבודו כעתיק יומין. והוא (מתחמלי) [מתחמי] מלי. והוא רואה מלא עולם. רואה ואינו נראה. ל"א והוא נראה מלא רחמים דרך אותה אספקלריא. ל"א מלי. שבע ימים: חמית הדורא ראיתי אותו שנאמר בו זה הדור בלבושו. פרים בי נשרין בשופרא. פורס בכסאו דמות נשר. ע"א פריס בנשרין בשופרא. החיות פורסים כנפים כנשר. דלא תחמי עינא דסקרא מה דהוא עביד בטומרא. שלא יראה עין המביט מה שהוא עושה בסתר: חמית ויתקיא חמיך. חלשי' חמיך. כמו הויין ליה בנים ויתקין. במסכת שבת. מרומם וממיך. מרומם ומשפיל. והוא ער ולא דמיך. ולא יישן: חמית זה אלי ענוון. מחי ומסי מתכוון. מחצתי ואני ארפא: חמית חייא וגברא. צייר בקבלא. צר צורה בחשך. ועלטה. תרג' וקבלא. בלא בוצין. בלא נר. נר תרגם בוצינא. מנרא. מנורה: חמית טבע מאזניא. הוא שאמר הכת' אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. מאוזנים ששוקל (א)גליון כת"י: תקלא זיוגיא דמסכיני ודעתירי. בהן עוונות וזכיות של צדיקים ורשעים. שקלים לזויג בני אדם הוא שוקל גם לעניים גם לעשירים: חמית יקירא. מתח מיין למיין. יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. דילעיל לאבני שייש מיין. ותחתם מיין ומשם ואילך כוליה כליל דמיין. הבריכה כולה מים וכל זה מזיעם של חיות: חמית כביש חימתא. כובש חימה. ומקדים רחימתא. מקדים רחמים לרוגז. בינתא. בינה: חמית לכורסיה מקבע. בגצצין דנור. בשביבי נוגה. גצצין. כמו גץ. אשטנצלא. חשש להבה. מתרג' נצצי שלהוביתא. מצבע. ברוב גוונין. בחיזוון ארבע. בחיות ארבע צורות: חמית מלאכין. דקודמוי בורכין. המלאכים קודים לפניו ומברכין. חמש מאה שנין אריכין. מהלך ת"ק שנה קומתם. בנור ותלג מפתכין. מאש ושלג בלולים. כמו פתוך דיהה. דשבועות. ובחגיג' באין דורשין. זה סנדלפון שאורכו מהלך ת"ק שנה: חמית נהר דינור ושורין תלג על נור. זהו שאומ' באגד'. הגיע לרקיע הרביעי ששמו זבול פגע בו רגיון נהר של אש שגחליו שורפות מלאכי השרת כאש ששורף בני אדם. נטלו הק' והעבירו ממנו והראהו כל מה שיש בזבול. וראהו שהוא נטוי ברוח סערה ועומד על עמודי אש. ומלא גינזי גבורה. ובו אוצרות טללים ומלאכים בכל פינותיו מחצצים. ובו ז' נהרי אש. והמים עומדים עליהן מזה ומזה לאין מספר. ושורין דתלג. חומות של שלג על של נור. נור אכלה נור. אש אכלה אש. ושלם בין תלג ונור. כדכת' עושה שלום במרומיו: חמית שרפייא. שרפים. בגושמיהון. בגופם. כמו לא עדת נורא בגושמיהון. ע"א בנומהון. בבגדיהם. כמו וקרעים תלביש נומה: חמית עיניהון כייפין. אינם רשאין להסתכל אילך ואילך ומצי' באגד' הגיע לרקיע החמשי ששמו מעון ראה י"ב נשיאי הוד על י"ב כסאות של הוד ודמות מלאכים כסותם כמראה אש. מרובעים באמצע רקיע. ופונין לארבע רוחות העולם שלשה על כל רוח. ומלאכים רצים בשליחותם ומשאגתם רועד עולם. ומנשמתם יוצאי' ברקים. ולהן כנפי אש עטופים עטרות אש ומזיו פניהם מבהיק רקיע. וכו'. על אגד' זו יסד. כולהון כפופין. כפותין. מן שיתא ושיתא גדפין: חמית פתחין וקריין. ספרים פתוחין וקורין בתוכם. ומצלין. ומתפללין למלכם. ומתעניין. והוא עונה להם. בכל אתר דהויין הננו עניין. הננו עונין. כמו שכת' (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו (תשלחם) ויאמרו לך הננו: חמית צווחין באימתא ק'ק'ק' תלתא. באגד' מצינו סנדלפון משביע את הכתר בשם המפורש ועולה הכתר מאיליו ויושב בראשו של הק'. ובשעה שיוצא הכתר מידו של סנדלפון כל חיילי מרום מזדעזעים וחיות מרוממות ונוהמות כארי ואומרו' ק'ק'ק' וגו'. ומיכסיין בטלפתא מן קדם מרי דרתא ומכוסים הם בפרסות רגליהם שלא ייראו מאימת אדון הדורות. והוא שמצינו באגד'. הגיע לרקיע ששי ששמו שחקים ושם שלש שרים על כסאותם ודמות הכסאות כאש והן כאש ומראיהן כלפידים. ולהם כנפים לעופף ודאים לכל רוח רוח. ושר שלהם סנדלפון. אמרו עליו על סנדלפון. שהוא גבוה מחביריו מהלך ת"ק שנה ורגליו עד תהום התחתונה וראשו בין השרפים בין החיות הנושאות כסא רם ונישא. ועליהן נאמר ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. ועל זה יסד. ומכסיין בטלפתא. מפרשת פרשה. תרגם מטילפא טלפין: ע"א ומיכסיין שמיתביישין מפני השכינה: חמית רוחא דנפקא. כו' הפייט תפס לשון המקרא. והנה רוח גדולה. וגו'. לא ברוח י'י. ואחר הרוח רעש לא ברעש י"י ואחר הרעש קול דממה דקה ושם י"י: חמית שכינתיה דאלי. ותרין מלאכי חבלה קיימין לקיבלי. פגעו מלאכי חבלה ובקשו לשרוף אותי בהבל שבפיהם. כך נמצא באגד'. אמרו לו משה ממקום הטנופת באת ואתה מהלך במקום טוהר. ע"כ. נתגלגלו רחמיו של הק' ואמר לו להדרניאל מיום שבראת• אתכם בעלי מריבה אתם. בתחילה כשבקשתי לבראות אדם הראשון בעולם נעשיתם קטיגורין לפני ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו וגו': בקום טינרייהו לגזלי. כאשר קמו אותם החזקים כסלע לגזול לי דרכי שמים ובקשו לשרוף אותי בהכל שבפיהם. וערק ממללי. וברח דיבורי. שלא היה לי פתחון פה לדבר עמם. ויברח. תרג' וערק: טינרייהו. סלע מתרג' טינרא. ועל פי אגדה יסדוה. כשעלה משה למרום עמדו עליו חמשה מלאכים ואמרו לו היאך נתגאית לעלות לכאן בשוגג עלית או במזיד. הלא אנו שורפים אותך בהבל שבפינו. והיו אומ' זה לזה באו ונתחבר כולנו יחד ונשרוף אותו בהבל שבפינו. ראה משה שאפס מתעשנת לנגדו נשא עיניו למרום. אמר לו הק' אל תירא מהם אחוז בכסא כבוד שלי. מיד אחז בכסא כבודו. שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ודרשי' במסכת שבת. פרשז. פירס שדי זיו שכינתו עליו. ולכך תשש כוחו ולא היה לו גבורה לדבר עד שהבטיחו הק'. ועל זה חמית תמן יתהון וגו'. וטמרי מינהון. החביאני מהן. ע"א בקוסטנירי לגזלי. המלאכים השוטרים וממונים העומדים נגדי ובקשו לדחפיני ולגזול לי דרכי שמים. קוסטינר. ממונה. כמא דאתמר ויבקש להרוג את משה. מלמד שמסרו לקוסטינר שלו. פי' לממונה על חייבי הריגה: ע"א בקוסטנירי וגזלי. שני לסטין היו. והמלאכים חבלה קמו עלי כאותו שני לסטין: