שמח.
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אקב"ו על תקיעת שופר:
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה:
ובנרבונא ובפרוונצ"א אומ' לשמוע בקול שופר: ובהלכות רב יהודאי מצאתי לתקוע שופר: כללא דמילתא בכל מצוה שעשייתה זו היא גמר מלאכתה מברכינן על. וכל היכא דעדיין לא נגמרה. שיש בה להאריך דבר אחר מברכינן בלמד. להדליק נר של חנוכה. דמצותה עד שתכלה רגל מן השוק. להניח תפילין. שיש לעשות אחריהן מצות תפילין בשל ראש. ובשל יד נמי צריך לעשות קשירה עדיין. דכת' וקשרתם לאות [על] ידיך. ובתפילין של ראש שאין להאריך בה לא בקשירה ולא בשום דבר מברכינן על. ולקרות את ההלל. משום דמצוה לקרותו בכל יום. כדא"ר יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. והלל המצרי נמי בראשי חדשים ובמועדות כיון דאמרי' ליה בכל יום על כל צרה שלא תבא על הציבור כתמיד חשבי' ליה ונר חנוכה נמי כיון דעל נס היא באה כקריאת הלל דמיא. משום פרסומי ניסא. וכן להתעטף חייב אדם לעשות תמיד תמיד. וכן לעסוק בתורה. ברכינן בלמ"ד. אבל כל מצוה שאינו רוצה לעשות תמיד אלא או פעם אחת או שני פעמים מברכי' על. כמו על מקרא מגילה. על תקיעת שופר: מברך על: וכולן נכוחות למבין: פר"ת: ת':
ותוקע קשר"ק. קשר"ק קשר"ק: קש"ק קש"ק קש"ק: קר"ק קר"ק קר"ק: כמו ששנינו סדר תקיעת שלש של שלש שלש. תקיעה. ותרועה. ותקיעה. לכל אחת ואחת. הא כיצד שלש שהן ט'. ופרשו רבותינו שתשע תקיעות של ראש השנה מן התורה הן. ואתקון ר' אבהו בקיסרי תקיעה. ג' שברים. תרועה. תקיעה: שנייה: תקיעה. ג' שברים. תקיעה: שלישית: תקיעה. תרועה תקיעה. משום דספוקי מספקא ליה תרועה מאי ניהו: ת'. וג' שברים בנשימה אחת. עבידנא להו דבמקום תרועה קיימן. אבל שלשה שברים ותרועה דקשר"ק לא מסתבר. דגנוחי ויליל בחדא נשימה לא עבדי אינשי: ת"ם: ת': מתקנת רב אבהו נמצינו למידין שאין יוצא ידי חובתו מן השלשה קולות אלא א"כ עושה אותם עשר. לפיכך אנו עושין קשר"ק קש"ק קר"ק. ג' פעמים כל אחת ואחת שהן ל' קולות. כדי לצאת אותם ט' תקיעות שהן מן התורה. וכשהן יושבין דליכא טורח ציבור עושין הל' קולות. ועל סדר ברכות כשהן עומדין למוסף. לסדר מלכיות זכרונות ושופרות. סומכין אעשר תקיעות לבדם כדרך שתיקן אותם רב אבהו. קשר"ק תחילה ואחר כך קש"ק. ואחר כך קר"ק. מפני טורח ציבור שעומדין על רגליהן. ת'. שהרי בדין כמו שעשינו מיושב היה לנו לעשות מעומד: ורבי יעקב זכרונו לברכה היה עושה מעומד בכל פעם קשר"ק למלכיות זכרונו' ושופרו'. ובספר הישר נתן טעם לדבריו. וכל כך שמריעין כשהן יושבין וכשהן עומדין כדי לערבב השטן: ת': גמר לתקוע הל' קולות מיושב. פותח באשרי. יהללו את שם י"י: ומחזיר הספר תורה למקומו: קדיש עד דאמירן: ועומדין למוסף. ואומ' בסוף מגן. זכרינו. ובסוף מחיי מי כמוך. ובסוף אתה קדוש ובכן תן פחדך. ואז. עד המלך הקדוש: אבל שליח ציבור יאמר באלפא ביתא. כשמגיע וחסידים ברינה יגילו. ויאתיו כל לעובדך כו': עד ויתנו לך נזר מלוכה: ותמלוך כו'. עד המלך הקדוש: אתה בחרתנו. כו' עד זכר ליציאת מצרים: