פז.
פי' של קדיש: לכך תקנו רבותי' קדיש לאומרו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים. שאילו יהיו מבינים בקדיש כשאומ' אותו למטה יבלבלו את כולם ויהיו דוחים אותו מלעלות למעלה לפי כי עצבון רב יש למעלה בשעה שעונין למטה יהא שמיה רבא מברך. אוה"ק במסכת ברכות. אוי לאב שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שלחנו. ומנענע הק' בראשו ואו' אשרי המלך שמקלסין אותו כך בביתו אוי לאב שהגלה את בניו. אוי לבנים שגלו מעל שלהן אביהם. וכשהמלאכי' שומעין את העצב הזה מתבהלין ונרתעין ביניהן. ולאלתר הציבור מתחילין לשון עברית. יתברך וישתבח כדי שיבינו המלאכים שבה משובח שישר' משבחי' לאביהם שבשמי' ולא ירגישו בעצב מחמת מה הוא בא. וכשצריכין לנחמו מזה העצב הופכין הלשון לארמית כדי שלא יבינו. שהכל יודעין שאין נחמה באה אלא על העצב. שנחמה באה על העצבון. ואומ' לעילא מכל בירכת' יתברך. ולעילא מכל שירתא תושבחתא ישתבח. ומכל נחמתא יתנחם אותו עצב של מעלה: ויתגדל ויתקדש לשון הפסוק והתגדלתי והתקדשתי וגו': מצאתי במדרש משלי. ברוב עם הדרת מלך. א"ר חמא בר חנינא שבחו וגדולתו של הק' אע"פ שיש לפניו אלף אלפי' וריבי רבבו' של מלאכי השר' שמשרתים לפניו אינו רוצה בשבחן של כולן. אלא בשבחן של ישראל שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי. למה שיגידו בשבחו של הק' שנאמ' תהילתי יספרו. וכן הוא אומ' (תהילים מ״ז:י׳) נדיבי עמי' נאספו עם אלהי אברהם א"ר סימון אימתי הק' מתעלה בעולמו בשעה שישראל נאספי' בבתי כנסיו' ובתי מדרשו' ושומעי' הגדה מפי חכם ועונין יהא שמיה רבא מברך. באותו שעה שמח ומתעלה בעולמו ואו' למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי לי כמה הם הן משבחין אותי. באותה שעה מלבישי' הוד והדר לפניו. לכך נאמר (משלי י״ד:כ״ח) ברוב עם הדרת מלך. וזה מצ' במדרש ר' תנחומ': א"ר ישמעאל סח לי זנגניא"ל שר הפנים א' לי ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל. ישבתי בחיקו והיה מסתכל בי והיה בוכה ודמעות יורדות מעיניו ונופלות על פני. ואמרתי לו הדר זיוי מפני מה אתה בוכה. א' לי בוא ואכניסך ואודיעך מה גנוז לישראל עם קדוש תפשני בידו והכניסני לחדרי חדרים ולגנזני גנזנים ולאוצרות של הפנקסים ופתח והראיני איגרות כתובות צרות ומשונות זו מזו. אמרתי לו אילו למי. א' לי אילו לישראל. אמרתי לו יכולים ישר' לעמוד באילו. א' לי למחר בו ואראך צרות משונות מאילו. אשר למות למות ואשר לחרב לחרב. ואשר לשבי לשבי. אמרתי לו הדר זיוי. וכי ישראל בלבד חטאו. א' לי תהא יודע שבכל יום ויום מתחדשין עליהן גזירות קשות מאילו וכיון שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך. מיד [אין] אנו מניחין אותם לצאת מחדרי חדרים: ומה שנהגו לומר בסוף קדיש ואחר הרחמני' אמן בברכת המזון. אע"פ שאינו אחר חיתום ברכה שכן מצינו אמן בדברי קבלה. במלכים. כשצוה דוד להמליך שלמה בנו תחתיו. (מלכים א א׳:ל״ו) ויען בניהו יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר [ה' אלהי] אדני המלך. גם ירמיה אמר אמן אחר דברי חנניהו הנביא. (ירמיהו כ״ח:ו׳) ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה י"י יקם י"י את (דברו) [דבריך] אשר נבאת להשיב כלי בית י"י וכל הגולה מבבל אל המקום הזה: כ"מ: כך א"ר חשמונאי שראה באגדה אותיות יהא שמיה רבא. כמניין אותיות בראשית ברא. והן כ"ח אותיות. וצריך לומר לעלם לעלמי עלמיא. והאמ' ולעלמי מוסיף: תוספת: (נ"ב: ונר' כי אין לחסר וי"ו דועלמי אבל מן הבריית' דברכות משמ' כי פי' יהא שמיה רבה הוא יהי שמו הגדול וא"כ שמה חסר וכן הם כולם בתרגום דניאל. יצחק בה"ר חיים):