Machzor Vitry, Laws of the Meal 52

נב.
וכשבוצע את הפת. מברך המוציא לחם מן הארץ. והיכא דאיכא קביעותא חד שרי המוציא לחם לכולהו. וחד מברך על היין לכולהו. ולא מיבעי ליה למישרי המוציא עד דמייתי ליה מלח או ליפתן. ואי לחמא דלא צריך ליפתן שרי לאלתר ולא צריך לאיעכובי. עד דמייתי ליה ליפתן. דאמר רבא בר שמואל משום ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיתן מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד. דלא אשתעי. רבא בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא. קריבו ליה ריפתא ושרא לאלתר. אמרו ליה הדר ביה משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש: בשש. מלח. היאכל תפל מבלי מלח. מתרג' מדלא בשש. כן ראיתי בערוך. ולי נר' לשון איחור. כמו כי בשש משה: והיכא דמיקרי דאכיל לחומא ואשתלי ולא שרא המוציא ולבתר הכי אידכר הדר שרי המוציא ואכיל. ודווקא דלא גמיר סעודתיה. דכי הדר שרי המוציא קאכיל. דבעו מיניה מרב חסדא שכח ואכל ולא בירך מהו שיחזור ויברך. א"ל מי שיאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף יותר: ואי גמר סעודתיה ולא יכיל למיכל לא ליבריך. א' רבינא אפי' גמר סעודתיה. ולית הילכתא כוותיה דמיעקרא הוה חזי לברוכי המוציא. וכיון דאכל (וגוזר) [וגמר] אידחי. וכל שנראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה: