תקלט.
וזה לשון ספר התרומה:
והא דאמר רבא חמשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרתי משמאלא אי חסיר או חליף או יתיר טריפה. הלכה כמותו. אבל ביתיר לא. דההיא יתירת דאתי לקמיה דאמימר ואכשרה. ואמ' לית הילכת' כוותיה דרבא ביתירת. וכן פי' רבינו שלמה שראה שהכשירה רבו. והני מילי דקיימ' בדרא דאוני אז כשירה. וההיא יתירת דהוה ביני וביני סבר רב אשי למיטרפה. כיון דלא קיימ' בדרא דאחריני. אמר ליה [מר] בריה דרב אויא כל חיוי ברייתא הכי אית להו. וקרי ליה עינוניתא דוורדא. והיכי דחסר אחת מן האונות פירש"י יש אומ' דמצרפין להך עינוניתא תחת החסירה. וגר' לי דלא מצרפינן לה כיון דאונא בדרא דאחריני. והיכא דאין לה כל עינוניתא פי' דכשירה. דהא לא היה רגילות להיותה אלא בחיוי ברייתא. א"כ אין דינה להיות. והיכא דאית לה תרי עינוניתא. פירש"י שנחלקו בה גדולי הדור. ונראה לו דטריפה. ויש מכשירין מטעם כל יתר כנטול דמי וליכא השתא אלא חדא. וליתה. דאי כנטול דמי היינו כנטול מחיים. והוה ליה ניקבה הריאה. כדאמרי' נבי בהמה בעלת חמש היינו טרפה מן הבטן מטעם כל יתר כנטול דמי. (פי') [פרק] בהמה המקשה. ועוד יש מתירין מטעם אחר כי יש לה תרי עינוניתא שהרי בחדא עינוניתא לא הוה א' חיוי ברייתא הכי אית להו. דהא חזינן דכולהן דידין הכי אית להו. וגם רב אשי היכי סבר למיטרפה. א"כ לא משכח בהמה כשירה אלא על כורחיך מתרי עינוניתא הוה א' דעיזי ברייתא הכי אית להו וכשירה: ומורי רבינו אומר דאין זה ראייה. דבימיהם היו בהמות שלהן משונות ולא הוה להו אפי' חדא. דהא אשכחן דמשונות היו משלנו מדבר אחר. דאמרי' בפ' הלוקח בהמה. {פרות) [פרה] בת שלש ודאי לכהן. ושלנו יולדת קודם לכן: ת'. ע"כ: ריאה דסריכה בחזה או בשמנונית דגרגרת אין לה בדיקה וטריפה. ולא משתכחא אלא בימין של בהמה. ושתי ערוגות של ריאה הם האומות אחת מיכן ואחת מיכן וביניהן סימפון ושמנונית שהוא דבוק בשורה ונמצא דריאה באותו סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה כשירה. מפוצלות מזו לזו אפילו מעט סירכא הוא ואין לה בדיקה. וטריפה. ואונין הסמוכין לדופן לאותם צלעות קטנות אע"ג דסריכן מביא סכין חדוד ומפריש אותה סירכא מאותן צלעות ונופח את הריאה אם יצא ממנה הרוח טריפה. ואם לא יצא ממנה הרוח כשירה מה שאין כן בסירכא באומא. שאעפ"י שלא יצא הרוח ממנה טריפה. מאחר שיש סירכא בינה ולדופן. אך אם דבוקה בדופן בצלעות כבר פירשתי וחילקתי בין נמצא בדופן ריעותא ללא נמצא. ואם אינה נבדקת בדופן ואין בה שום סירכא ואין בדופן שום ריעותא ניכר ועלו צמחין עליה אין חוששין עליה וכשירה. וריאה דסריכא בקנה הלב אין לה בדיקה וטריפה. שאינה סותם בריאה אלא דופן לאוני דאוני מן חבירתה. ועסק סירכא שקורין פולמוניאה קיבלנו עלינו שלא להכשירה: אמר רבא ריאה דדמיא למוריקא לקשותא למוריקא דביעתא טריפה. אמר רבא ריאה דדמיא לגוונא דכבדא כשירה לגוונא דבישרא טריפה. וסימניך ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. ריאה ירוקה כשירה. אדומה כשירה. כר' נתן. אמר רב אחא דדמיא לכוחלא כשירה. לריותא טריפה. דאמר רבא שחור אדום הוא אלא שלקה. ואמר רבא ריאה דאסמיך גילדי גילדי אוכמי אוכמי טינרי טינרי. כנדי כנדי. חזותא חזותא. כשירה. פי' גילדי דמי למצורע. טינרי. בועות יבישות וקשות כסלע. דמתרגם טינרי. כנדי. בועות לחות. חזותא. גוונין. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה. מן הארכובה ולמעלה טריפה. וכן אם ניטל צומת הגידין. אמר רב וכן בעוף. אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בבהמה טריפה. שמוטת גף בעוף. טריפה. חיישינן שמא (סמוך לריאה) [ניקבה הריאה], אבל אם נשמט פרק שני כשר. וכן שלישי מבחוץ. והא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה. בין סביך בין סריך. בין לא סביך בין לא סריך כיון דסתמתה דופן כל שהו כשירה. קרום שעלה מחמת מכה בריאה ולמחר נעשה ניקב טריפה. דאינו קרום. ואם תאמר חלב של לב סותמו שהרי הוא דבוק מעיקר הלב ומקומו הוא ונידון כאונא דריאה דאמרינן מקום רביתא הוא. הבא לא אמרי' הכי. דקיימא לן (הלב) [חלב] העשוי ככובע אינו סותם. וזהו טרפשא. הילכך טריפה. רבינא עני אדרב יוסף והוא דסכיך אבישרא. אבל אם נסרכה בה טרפשא דליבא אפילו כחוט השיעור אין לה בדיקה. דהלכה רווחת היא (דהלב) [דחלב] העשוי ככובע אינו סותם. וזהו טרפשא דליבא שאם נסרך כחוט אחד ופירקן ולא בוצבין אע"פ כן טריפה דלא נסרך אלא אם כן ניקבה. וקורא אני בה הריאה שניקבה. במקום אחר אמרו חכמים מה שנסרכה ניקבה ואין חוזרת עוד לכשרות. לבר סירכא דבית רביתא שאם נסרכא בחיתוכא דאוני כבשר שבין הצלעות ומסובך מנין: ת':
מהלכות רב אלפסי:
אמר רבא שתי עורות יש לו לוושט. חיצון אדום ופנימי לבן. דאי חליף טריפה. ואם (ניקבן) [ניקבו] שניהן זה שלא כנגד זה טריפה. דזימנין דמתחא ליה ומיתרמו ליה אהדדי. והוה ליה כנקב הושט ואסור. ואמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום. ואמר רבא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. למאי נפקא מינה. לספק דרוסה. דכיון דדם אדום וושט מבחוץ אדום לא מינכר. הילכך בעי בדיקה מבפנים שהוא לבן. ואם יש לו קוץ בוושט. חוששין שמא הבראה. פי' דילמא נפק לברא. אכל אם נמצא בוושט קוץ אין חוששין. מאי טעמא דכל הני עיזי ברייאתא קוצי אכלן: סליק: ת':