תקלח.
ועתה אפרש סדר סירכות:
כל מקום שנסרכה הריאה אומות ואונות ועינוניתא בין לדופן בין לשמנונית בין לטרפשין בין זו לזו טריפה לבד האונות אם נסרכו כסדרן ואפי' אונא לאומא אשר בצידה כשירה. ת'. וכן לשון רבינו שלמה. ואונא באומא פי' רב' שלמה כי מעשה בא לידו והתירה לו רבינו יעקב בר' יקר. ת': ורבינו תם אומ' דכל המתיר אונא באומא אינו אלא טועה ומאכיל טריפות לישראל. ת'. וכן לשון רבינו יעקב. מטעם שהאומה היא ברוחב החזה ומתנענעת לכאן ולכאן ומתפרק הקרום. אבל בתרתי אוני דוקא שרי רבא כי סריכי בכסדרן לפי שעומדת במיצר החזה ואין הסירכא מתרפקת: ומדאמ' רבא חמשא אוני יש לריאה הרי אומות אינן בכלל. דא"כ שבע הווין. וכי אמר תרי אוני דסריכן אהדדי כשירה אין אומא בכלל. דהא לא מקרייא אוני. ונקט דווקא אוני שעומדת במיצר החזה אבל אומא לא. וכן פי' הרב ר' משה מפויאה: ת' ע"כ: אבל אם נסרכו שלא כסידרן כגון זו על גב זו אונא לאומא או אונא לאונא אחרת שלא בצדה טריפה. ועינוניתא דוורדא כל מקום שסרוכה טריפה. דכולהו לגבי דידה שלא כסידרן נינהו. אבל אם נסרכו האונות בקרום שעל הצלעות כנגדן או בבשר שבין הצלעות כשירה. אבל אם נסרכו האומות לדופן ממקום שאונות חתוכות ומפורשות מן האומות ולמטה כלפי זנב. אם יש סירכא מחיתוך אונות ולמעלה כנגד השדרה וזה גב הריאה שכנגד האונות טריפה. יש שמכשירין אותה סירכא שבגב הריאה כנגד אונות. ואין נראין. אומא שהיא דבוקה אל הצלעות בלא סירכא מביאין סכין חדור ומפרקין אותה מן הדופן ורואין אם יש ריעותא בדופן תלינן בדופן. ובודקין את הריאה בפושרין ונופהין אותה. ואם אין מוציאה רוח כשירה. אעפ"י שהעלתה צמחים במקום דבק והן נקראין מלנץ. ואם אין ריעותא בדופן אעפ"י שלא העלתה צמחין ואין מוציאה רוח טריפה. ומי שבדק בידו ומצא ריאה כהילכתה ולא מצא שום סירכא צריך לו להוציאה לחוץ ולראותה אם יש בה מראית דיו או מראית בשר. או מראית כתושא. הומלון. או במוריקא. קרוא ב'. או יבשה מקצתה. או שנפרכה בציפורן. או שדומה לאופתא. לבקעה. שקשה בבקעת. או שחלקה כבקעת שאין לה חיתוכא דאוני כלל טריפה. אבל ניכר בה סדק כמין היתוך והפרש שאינה חלקה לגמרי כשירה: שתי בועות הסמוכות זו לזו שיש מעט בינתים טריפה. ואם אינם סמוכות בשירה. חדא ומתחזי כתרתי. פי' בועה אחת שדומה לשתים ורחבה משני צדדין ובאמצעיתה קצרה הרבה ונראית כאילו היא מתחלקת. ואין כלום מבשר הריאה בינתים. נוקבין אחת מהן אם שופכות זו לזו אחת היא וכשירה. ואי לא שופכות להדדי טריפה. אימר ניקבה מעילוי סירכי ועבד תרתי בועי וחדא מינייהו ניקבה ומכה היא ודחה לחבירתה וסתמה. להכי טריפה. בועא שבשיפולי ריאה או באונות או באומות ואין חוט בשר מקיף לה מפני שהיא למטה בשפת הריאה שאין כלום בשר בשפתה טריפה ויש שמכשירין. ואעפ"י שבדק הריאה ולא מצא בה אחד מכל אילו הטריפות צריך לעשות נפיחה. וכל זמן שלא נפחה אסורה. משום אטום בריאה. ומשום נקב משהו. שאין ניכרין אלא בנפיחה. אטוס בריאה מקום קשה הוא בריאה. מקום שאינו עולה בנפיחה ואינו בולט בריאה בשעת נפיחה ובגופה של ריאה הוא. אבל אם בולט על גב הריאה אפילו כמה בועות גדולות וקשות כסלע כשירה. יש אומ' אטום בריאה אינו קשה ומראהו כמראה ריאה אך אינו עולה בנפיחה וקורעין אותו מקום בסכין ואם יש בו מונלא. גליירא ב'. או מים זכים כשירה. אך אם יש בו מים סרוחים טריפה. ואם אין מים מניחין על גבי קרקע רוק או נוצה או קש. ואם מנענע מחמת הרוח כשירה: אמר רבא כשהטבח בודק את הבהמה מוציא הריאה לנופחה אפה כלפי גברא כשהיא תלוייה ברגליה ונפח לה דהוו ג' מימינא וב' משמאלא. אם חסרן או יתירן. חזינן אם ההיא יתירא קיימא בדרא דאוני כשירה. ואי אישתכח על גבן בין מהאי גיסא בין מהאי גיסא ואפי' כטרפא דאסא טריפה. ואי משתכח מאפה ביני היא וכשירה: ת'.