1
מ.
ותו שאילו מקמי רב נטרונאי גאון הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הציבור ואחר כך יאמר פסוקי זמרה. והשיב כשתקנו חכמים תקנו לומ' פסוקי דזמרה ואחר כך יתפלל כדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הק' ואחר כך יתפלל. ואם ראה שמתפללי' ואין מעכבין. כך שמענו מרב משה גאון ששמע מרבותיו שמברך מלך מהולל בתושבחות. ואו' פרשה ראשונה של תילים. כלומ' פרשה שנאמרה ראשונה לפרשיות שנאמרות מתילים שהיא תהילה לדוד. ומדלג ואומ' הללויה הללו אל בקדשו. עד לשם תפארתך. וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הציבור שאין תפילתו של אדם נשמעת כמו עם הציבור אבל פסוקי דזמרה בתר צלותא לא לימדינהו [לימרינהו], שכשתקנום לא תקנום אלא קודם תפילה. אבל לאחר תפלה לא: