Machzor Vitry, Laws of Shabbat 141

קמא.
וצדקתך שאומרים במנחה בשבת לשם צידוק הדין. מפני כבודו של משה שנפטר באותה שעה בשבת. ת': ונהגו בצרפת שלא לאכול דאמרי' כל האוכל במנחה בשבת הרי זה גוזל את החיים ואת המתים ושלא ללמד. דאמרי' חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין. ובני פרוונאצא ונרבונא וספרד אוכלין אחרי תפילת המנחה דאמרי' בשבת בפרק (עקיבא) [כל כתבי]. קערות שאכל בהן ערבית מדיחן שחרית. שחרית מדיחן במנחה ולא היא דסמוך למנחה קא בעי מימר וקודם תפילה. ומיכן מצינו לאוכוחי דסמוך מיהא אכלינן לה ולא בשחרית עם אכילת שנייה. דא"כ חוזר ומדיחן בשחרית מיבעי ליה. ועוד דאמרי' בפסחים ארבעה עשר שחל להיות בשבת (מצילין) [משיירין] מזון שתי סעודות. ואי אכלינן לשלישית בהדי שנייה שלש סעודות מיבעי ליה: צדקתך כהררי אל. כלומ' כגבוה שמים על הארץ כן הגבר צדקתך וחסדך עלינו. אבל משפטך השלך בעמקי מצולה. שלא יזכרו ולא יפקדו. שלא תבא במשפט עמנו. אדם ובחמה. ישר' שנקראו אדם וצאן. שנ' (יחזקאל ד) (ואתנה) [ואתן] צאני צאן מרעיתי אדם אתם. תושיע י"י. ת': והכי א' ר' שלום שר גאון במנחה בשבת מותר להתעסק בתלמוד תורה. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו בבבל שאחר תפילת המנחה בשבת שונין אבות וקנייני תורה. בין תפילת לתפילת ערבית ישב בדד וידום. ומ"מ (להתעטף) [להתעסק] בתורה טפי עדיף. ומה שאין אנו עוסקין לא מפני שאסור אלא מפני כבודו של משה שנפטר באותה שעה שאמרו חכמים חכם שמת או נשיא כל בתי מדרשות בטילין. ת': מניין שאין אבילות בשבת שנ' (משלי י׳:כ״ב) ברכת י"י היא תעשיר. זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה. זו אבילות. כמא דאתמר נעצב המלך על בנו: בברכות ירושלמי: