תקיט.
איזהו פרשה פתוחה. כל שהוא כותב מראש שיטה עד אמצעיתה או עד שלישיתה. או בכדי שיש שם לכתוב ג' תיבות מן ג' ג' אותיות, דהיינו למשפחותיכם. זו היא פרשה פתוחה. ואם נזדמנה לו סילוק הפסוק בסוף שיטה פחות משיעור יניח השיטה השנייה. ויתחיל לכתוב שיטה שלישית. וגם זו פתוחה: סתומה. כל שכותב השיטה מיכן ומיכן ומניח באמצע חלק כדי לכתוב בו שם של שתי אותיות או יותר. זו היא סתומה: סדורה. כל שכותב והולך השיטה עד חצייה או עד שלישיתה ומניחה. ומתחיל לכתוב בשיטה אחרת של מטה לה כנגד ההנחה של אותה שיטה עליונה. זו היא סדורה: זו מצאתי בסידור קדמוני: 1 What is an open paragraph (parasha petuha)? Anything which is written from the start of the line to its middle, or to a third of the way through; or so that there is space to write three words of three letters, that is, lemishpahoteikhem. That is a petuha. And if it happens that the end of the verse is at the end of the line, with less than the required space, he leaves a second blank line and starts the new paragraph on the third line; that is also a petuha. A closed paragraph (setuma): when there is writing at both ends of the line and a blank space in the middle, sufficient to write two letters or more. That is a setuma. A sedura paragraph: when the line is written to the middle or a third of the way through, and then he leaves the rest blank, and restarts on the next line, directly below where he left off in the line above. That is a sedura. This I found in an old siddur.
ובמסכת סופרים שנינו איזהו פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה. ואיזה סתומה כל שהניח באמצע שיטה. וכמה הניח בראש שיטה ותהא קרוייה פתוחה כדי לכתוב שם של שלש אותיות. וכמה יניח באמצע שיטה ותהא קרוייה סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות. גמר את כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שס שלש אותיות מתחיל מלמעלה: צא ולמד מדברי שניהם והברייתא עיקר במה שהיא חולקת. קסבר תנא דברייתא. בראש שיטה מיקרי פתוחה ולא בסוף שיטה ומיהו אם מניח חלק בסוף (בסוף) שיטה ובראשה לא גרע בהכי. וסידור קדמוני סבר דבסוף שיטה מיקרי פתוחה ולא בראש שיטה. ואם יניח בפתוחה בסוף שיטה ובראש שיטה יצא ידי שניהן: וכן נכון: ויש עוד סידור אחר לפתוחה ולסתומה ואינו נראה כלל: והלין תגי דספר תורה ופתוחות וסתומות וסדורות על פי קבלה מסורת: ביה שמו. בראש שיטה ובראש הדף: בראשית: יהודה אתה יודוך: הבאים אחריהם בים: שמר ושמעת: מוצא שפתיך. ואעידה בם: 2 Masekhet Soferim has different definitions: a petuha is anything which does not start at the head of the line. A setuma is anything that stops in the middle of the line. How much must be left at the beginning of the line for it to be called a petuha? Enough to write a word of three letters. How much must be left in the middle of the line for it to be called a setuma? Enough to write a word of three letters. [End Masekhet Soferim quote.] Suppose he finished a paragraph at the edge of the page and started a new line, and left enough space at the beginning of that line to write three letters, and then started to write? Come and learn from the two sources; the baraita gives the essence of the issue. The baraita reasons that the beginning of the line is what determines a petuha, not the end of the line [so the example case is a petuha according to the baraita]; if one leaves a gap at the beginning and also at the end of the line, it is still a petuha. But the old siddur reasons that it is the end of the line that determines a petuha, not the beginning of the line [so the example case is a setuma according to the baraita]. [To avoid ambiguity, therefore...] if he makes a petuha with space both at the end of the line and at the beginning of the line it is good for both of them. This is correct. There is also another order of petuhot and setumot which seems entirely unconvincing. And these are the tagin of a sefer Torah and the petuhot and setumot according to the masoretic tradition. ביה שמו: the following words should be placed at the beginning of a line and the top of a column: Bereshit (Gen. 1:1); Yehudah ata yodukha (Gen. 49:8); Haba-im ahareihem bayam (Ex. 14:28); Shemor ve-shamarta (Deut. 12:28); Motza sefateikha (Deut. 23:24); Ve-a'ida bam (Deut. 31:28).
כן נהגו לדקדק בגוילים לכתוב.
בראשית ב' דבראשית גדולה. ברא אלהים. ורוח אלהים מרחפת. ויאמר אלהים יהי אור. כי טוב. ויקרא. קרא לילה: פתוחה: ויאמר אלהים יקוו המים: פ': ויאמר אלהים תדשא: פ': ויאמר אלהים יהי מארת. ולמשל: פ': ויאמר אלהים ישרצו: פ': ויאמר אלהים תוצא. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו: ויברך אתם: פ': ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו: מכל מלאכתו: ויברך אלהים: ויקדש. אשר ברא אלהים. פתוחה: בהבראם. עשות י"י אלהים: וכל שיח: י"י אלהים: נשמת חיים: לנפש חיה: ויטע י"י: ויצמח י"י: נחמד למראה וטוב למאכל: פישון: הוא הסבב: פ': ויישן: ויסגר בשר: ודבק. והנחש היה ערום: אף כי אמר: למאכל. ותפקחנה. ערמים: מתהלך: את קלך: פ': ימשל בך: פ': לקול אשתך: וקוץ ודרדר. טוב ורע. המתהפכת: סתומה: והאדם ידע: ותאמר קניתי. עבד אדמה: פ': ויהי מקץ: נע ונד תהיה בארץ: סתומה: אסתר: לפצעי. לקרא בשם י"י: פתוחה: ביום ברא אלהים. זכר ונקבה: ביום הבראם: פתוחה שורה אחת: שת. אנוש. קינן. מהלאל. ירד. חנוך. מתושלח: סתומה: למך: פתוחה: ויהי נח: סתומה: ויחי למך. אררה י"י. אשר בחרו. לא ידון רוחי: והיה ימיו. הנפלים. אשר מעולם. פתוחה שורה: וירא י"י. מעל פני האדמה. בעיני י"י: פתוחה שורה: אלה תולדות נח. דרכו על הארץ: פתוחה: ויאמר אלהים לנח קץ: קנים. וזה. קומתה. תכלנה: סדורה: צדיק לפני. הטהורה תקח. נפתחו. חיים. באפיו: סתומה: וימח. ומאת יום: סת': ויכלא הגשם. הרי אררט. יבשה הארץ: סת': לא אסף לקלל. זרע וקציר. וקור וחם. וקיץ וחרף. אך. דמו. ואך את דמכם. האדם. שפך דם האדם באדם דמו ישפך. את האדם. ואתם פרו ורבו שרצו ורבו בה: פ': ויאמר אלהים לנח. זרעכם אחריכם. ביני וביניכם. ונראתה הקשת. והיתה הקשת. וראיתיה לזכר. עד סוף: פ': ויהיו בני נח היוצאים. ויטע כרם. וישת ויתגל. לא ראו. וייקץ. אשר עשה לו. ברוך י"י. ויהי כנען: פ"ש: ואלה תלדות בני נח שם: סת': הר הקדם. פ': שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה. לא יבצר מהם כל אשר יזמו. ויחדלו. כל פני הארץ: פ': אלה תלדות שם: סת': מיכן עד אברהם: סת': וימת תרח בחרן: פ': ויאמר י"י אל אברם לך לך: וילך אברם. מקדם. אראך. מברכיך. ויט אהלה. הלוך ונסוע הנגבה: פ"ש: והרגו אתי. ולאברם היטב. וינגע י"י. אל מקום. ויקרא שם אברם. הלא כל הארץ. הפרד. וראה מן המקום. גם זרעך. בחצצון תמר. וירדפם עד חובה. ומלכי צדק. אשר מגן. ואם אקח. סת': ואנכי הלך ערירי. ירשך זה הוא ירשך. וספר. אם תוכל לספור. כה יהיה זרעך. במה אדע. סת': ישפט י"י ביני וביניך. פרא אדם. אחרי ראי. סת': בריתי ביני ובינך. וארבה. ולא יקרא עוד. והפריתי אתך. יצאו: סת': ואתה את בריתי תשמר. סת': שרי אשתך. שרי. כי שרה שמה. וברכתיה. מלכי עמים. על פניו ויצחק. הלבן מאה שנה. הבת תשעים שנה. אלהים. את יצחק. ויקח אברהם: פ': וירא אליו. פתח האהל. כחם היום. וסעדו לבכם. כי על כן עברתם. שלש סאים, ויקח חמאה. עליהם. ויאמרו אליו. למועד. המכסה. אשר יצוה. לעשות צדקה. הכצעקתה. השפט כל הארץ לא יעשה משפט. ונשאתי. ויפצר בם. כל העם מקצה. הכו בסנוירים. כי משחתים אנחנו. פני. לשחתה. פן תספה. ויהי בהוציאם. המלט על נפשך. נשאתי פניך. ולוט בא צערה. מאחריו. נציב מלח. וישקף על פני סדם. ויזכר. בשכבה ובקומה. ובקומה: סת': ויסע משם. אמרי לי. בעד כל רחם: סת': וי"י פקד את שרה. וימל אברהם. ואברהם בן מאת שנה. ביום הגמל. ויאמר אלהים אל אברהם. שמע בקולה. באשר הוא שם. ויפקח אלהים את עיניה. ופיכל שר צבאו: פ': ויהי אחרי הדברים. ויקרא אברהם שם המקום. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך: פ': וירש זרעך. והתברכו בזרעך: פ': ויהי אחרי הדברים האלה: פ': ויהיו חיי שרה. ותמת שרה. וישמע אברהם. וישקל אברהם: סת': ואברהם זקן. ברך את אברהם. לא תקח אשרי לבני. לבני משם. ויברך את הגמלים. הקרה נא לפני. והנער טובת מראה. ויישם. וי"י ברך את אדני. ישלח מלאכו. מי"י יצא הדבר. קח ולך. נקרא לנער. ואת מניקתה. ויירש זרעך. ויצא יצחק. הוא אדני. וינחם יצחק: פ': ויסף אברהם: ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים. נתן אברהם מתנת. בעודנו חי: פ': ואלה ימי שני חיי אברהם: פ': ואלה תולדות ישמעאל: פ': ואלה תולדות יצחק. ויתרצצו. למה זה אנכי. נזיד. עיף: פ': ויהי רעב. כי טובת מראה. והרביתי. את זרעך בעבור. רק טוב: סתומה: ויהי עשו בן ארבעים שנה: סת': ויהי כי זקן יצחק. מטעמים. ולך קח לי. כי הקרה. ומברכיך ברוך. קצתי בחיי מפני בנות חת. למה לי חיים. והיית לקהל עמים. בת ישמעאל בן אברהם: סת': ויצא יעקב. ויפגע במקום. כי בא השמש. ובזרעך. והשיבותיך. כי לא אעזבך. אשר דברתי. יש י"י במקום. מה נורא המקום. אם בית אלהים. ויצק. ובגד ללבש. ויאמר לבן לא יעשה. נפתלתי. באשרי כי אשרוני. וילך ראובן. וימצא דודאים. גם את דודאי בני. וישמע. יזבלני. וישמע אליה. ויזכר. ויהי כאשר ילדה רחל. תנה את נשי. עדרים. העטפים. ויפרץ. ויצל אלהים. את מקנה. עקדים נקדים. עקדים נקדים. ותגנב. ויגנב. וירדף. ותנהג. ואלהי אביכם. הלך הלכת. הכר לך. וקח לך. ועזיך לא שכלו. הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני. או לבניהן. והמצפה. אלהי אברהם. וילינו. מחנים: פ': וישלח יעקב. קטנתי. עבדך. הצילני. אכפרה. אולי ישא פני. עלות השחר. כי אם ישראל. וישקהו. ודפקום: סת': ויבא יעקב שלם: סת': ותצא דינה. בני יעקב באו על החללים. ביושב הארץ. מתי מספר: פ': קום עלה. הסירו סביבותיהם: פ"ש: וירא אלהים: אל שדי פרה ורבה. וקהל גוים. מחלציך יצאו. נתתי לאברהם. שם אלהים. ותמת רחל:פי': גר שם: פ': ואלה תולדות עשו. הוא אדום: פ': אבי אדום: פ': אלה בני שעיר החרי: פ': מי זהב. עירם: סתומה: וישב יעקב בארץ מגורי אביו: אלה תולדות יעקב. דבתם רעה אל אביהם. ועשה לו כתנת פסים. ויוסיפו עוד. שמעו נא החלום. והנה תסכינה. לרעות את. נקוד. ואשלחך אליהם. הלזה. חיה רעה. כתנת הפסים. מדינים סחרים. לישמעאלים. ויכירה ויאמר. ויקרע יעקב. ויקומו. וימאן להתנחם. והמדנים. שר הטבחים: פ': ויהי בעת. איש עדלמי. ויט אליה. מה פרצת: סת': ויוסף הורד. ויהי איש מצליח: סת': ויהי אחר הדברים האלה. להיות. ויהי כשמע. ויהי י"י את יוסף. אין שר בית הסהר. באשר י"י אתו. ואשר הוא עושה י"י מצליח: סתומה: ויפקד שר הטבחים. שלשה שריגים. נצה. הבשילו. שלשת השריגים. שלשת הסלים. יום הלדת. יוסף. וישכחהו: סת': ויהי מקץ. ויספר פרעה. הנה שבע שנים באות. ויטב. ויסר פרעה. וילבש. ויקרא לפניו אברך. צפנת פענח. בת פוטיפרע. כי חדל לספר. ויקרא יוסף את שם הבכור. ותכלנה. ותחלנה. את האלהים אני ירא. מעליהם. ויאסור אותו לעיניהם. עלי היו כולנה. והצגתיו לפניך. שלום לכם. אלהיכם ואלהי אביכם. שלום לעבדך לאבינו. עודנו חי. המה וחמוריהם. עלו לשלום: ס': ויגש אליו יהודה. היש לכם. קשורה. ולא יכל יוסף. ולהחיות לכם. שלחתם אתי הנה. וישימני לאב. מהרו ועלו. ואמרתם. לאדון לכל מצרים. והנה עיניכם. כי פי. ועינכם. אל תחס. לכם. הוא. העגלות. ותחי רוח. לישראל במראות. מרדה מצרימה. ארד עמך: סת': ואלה שמות: פ': ואת יהודה שלח לפניו. אמותה הפעם. אחרי ראותי. ארץ מצרים לפניך (היא) [הוא]. במיטב הארץ. וינהלם: פת': ויחי יעקב. ויהי ימי. וישתחו ישראל על ראש המטה: פ': ויהי אחרי הדברים האלה. מתה עלי רחל. ועיני ישראל. ויגש. גם את זרעך. ויקח יוסף את שניהם: ויברך. המלאך. יברך. כי זה הבכור שים ימינך. יגדל ממנו. מלא הגוים. בך יברך. ישימך אלהים: פ': ויקרא יעקב: סדורה: ראובן: פ': בקהלם. כי קשתה: סדורה: גור אריה. ומחקק. יקהת. אסרי לגפן עירה. כבס. סותה: פ': זבולון: סדורה: יהי דן: סתומה: והוא (יגיד) [יגד]: סת': שמנה: סת': איילה שלחה: סדורה: בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו. אבן ישראל. ויעזרך. ואת שדי ויברכך. ברכת. ברכת. שדים ורחם. ברכת. על ברכת הורי. נזיר אחיו: פ': בנימן זאב יטרף בבקר. כל אלה ויכל יעקב. כה (תאמרון) [תאמרו], פשע אחיך. לפשע עבדי. וילכו גם אחיו. עלי רעה. חשבה לטובה. ואלהים פקד יפקד. וימת יוסף. ויישם: ד' שיטין חלק: In the manuscript, certain letters of this list are annotated with special tagin and other embellishments.
ואלה שמות. ותמלא: פ': ויקם מלך חדש. הבה נתחכמה. פן ירבה. וישימו עליו. את פתם. וכן יפרץ. בעבדה קשה. את העבריות. ויצו פרעה: סת': וילך איש. כי טוב הוא. ותצפנהו שלשה ירחים. ותחמרה. ותתצב. ונערותיה. ותפתח. והנה נער. העברים זה. משיתהו: פ': ויגדל משה. ויך. ויבקש. עזבתן: פ': ויהי בימים. ויאנחו. ויזעקו. נאקתם. ויזכר. וידע אלהים. ומשה היה רעה: סת': חרבה. אסורה נא. ויקרא. אל תקרב הלם. של. אדמת קדש. מקום הכנעני. צעקת בני ישראל. כה תאמר. ויאמר עוד אלהים. שלחני אליכם. וזה זכרי. לך ואספת את זקני ישראל. ואני ידעתי. והכיתי את מצרים בכל נפלאותי. ושאלה אשה. מצורעת כשלג. ולא ישמעון. ושפכת היבשה. והוריתיך אשר תדבר. ויאמר בי אדוני. ויחר אף י"י. ואת המטה הזה. האותת: פ': לך לשלום. מתו כל האנשים המבקשים. ואני אחזק את לבו. חתן דמים אתה לי. ויאמר י"י אל אהרן: פ': לך. ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. וילך משה ואהרן. ויאספו. וכי ראה. הם צעקים. עליכם וישפט. ומאז באתי. והצל. ביד חזקה יגרשם מארצו: פתוחה: וארא. ושמי י"י. וגם אני שמעתי. ובשפטים גדולים. מורשה. ולא שמעו. מקצר רוח. פ': ויצום: סד': אלה ראשי: סד': וידבר דאני: פ': ראה נתתיך אלהים. ולא ישמע אליכם. בשפטים גדולים: פ': ויאמר י"י אל משה ואל אהרן: פ': כבד לב פרעה. לך אל פרעה בבקר: סד': ויאמר י"י אל משה אמר אל אהרן קח (את) מטך: עד סוף. פ': ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו. חמרים חמרים: סד': ויאמר י"י אל משה. דכינים. פ': דערוב. פ': והפלתי. ושמתי פדות. ויבא ערוב כבד. ויכבד פרעה את לבו: פ': והנה לא מת. ויכבד לב פרעה פ"ש: ויאמר י"י. דכבשן. פ': בחרטומים ובכל מצרים. סד': ויאמר י"י אל משה. דהשכם בתראה. פ': ורב מהיות. קלת. כי טרם תיראון: פ': כי אני הכבדתי את לבו. וכסה את עין הארץ. הנשארת. בנערינו. ובזקינינו בצאננו ובבקרנו נלך: סד': ויאמר י"י דארבה: פ': וי"י נהג רוח קדים. ורוח הקדים. ויהפך י"י רוח ים: פ': ויאמר דחשך: סד': לך מעלי. ראותך פני: פ': ויאמר י"י דנגע: סד': כה אמר י"י כחצות. ומת כל בכור. לא יחרץ כלב: עד סוף: סת': ויאמר דלא ישמע אליכם. סד': החדש הזה. ואכלתם אותו בחפזון. בהכתי בארץ מצרים. אך ביום הראשון. צבאותיכם: פ': ויקרא. משכו. בתינו הציל. ויעשו בני ישראל כאשר צוה: סת': ויהי בחצי הלילה. אשר אין שם מת. עבדו את י"י כדברכם. בצקו. משארתם: פ': ויסעו בני ישר'. כל צבאות י"י. ליל שמורים הוא לי"י להוציאם. שמורים לכל בני ישר': פתוחה: ויאמר י"י דחקת הפסח. ומלתה. הבשר חוצה: סד': ויהי בעצם היום הזה: פ': קדש לי: סד': והיה כי יביאך. מימים ימימה: פ': והיה כי יביאך. ונתנה לך. הזכרים: פ': הקשה פרעה. ויהרג. לאות על ידכה: סד': ויהי בשלח. ולא נחם אלהים כי קרוב הוא. בראותם. ויסב אלהים. בני ישר'. יפקד אלהים. להאיר. לא ימיש עמוד הענן. פ': וידבר י"י. ורדף אחריהם. וירדף אחרי בני ישראל. ופרעה הקריב. כי טוב לנו. ממותנו במדבר. התיצבו וראו. לא תוסיפו לראותם. י"י ילחם. ואתם תחרישון: פ': מה תצעק. ויסע מלאך ההלך. וילך מאחריהם. הענן מפניהם. ויאר את הלילה ולא קרב. ויט משה. ויולך. וירדפו מצרים. ויהם. ויסר את אופן. אנוסה. מפני. ויאמר דנטה. פ': ויט. לפנות בקר. ואת הפרשים. לכל חיל פרעה. וירא ישראל את מצרים. את היד הגדולה: פ':
שירה זו אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח וסתומה משני ראשיה. וטעם מפורש באגדה. וכן מצינו בשלהי פ"ק דמגילה כל השירות כולן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. וטעם סתימתה מפני שסגר הים על מצריים מלפניהם ומאחריהם: וריש שיטין כזו:
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לי"י ויאמרו
לאמר אשירה לי"י כי גאה גאה סוס
ורכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי
לישועה זה אלי ואנוהו אלהי
אבי וארוממנהו י"י איש מלחמה י"י
שמו מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר
שלישיו טבעו בים סוף תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו
אבן ימינך י"י נאדרי בכח ימינך
י"י תרעץ אויב וברב גאנך תהרוס
קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש וברוח
אפיך נערמו מים נצבו כמו נד
נזלים קפאו תהומות בלב יש אמר
אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו
נפשי אריק חרבי תורישמו ידי נשפת
ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים
אדירים מי כמכה באילים י"י מי
כמכה נאדר בקודש נורא תהילות עשה
פלא נטית ימינך תבלעמו ארץ נחית
בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה
קדשך שמעו עמים ירגזון חיל
אחז ישבי פלשת אז נבהלו אלופי
אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו
כל ישבי כנען תפל עליהם אימתה
ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד
יעבר עמך י"י עד יעבר עם זו
קנית תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון
לשבתך פעלת י"י מקדש י"י כוננו
ידיך י"י ימלך לעלם ועד סת': כי
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב י"י עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים פ': הנה השירה לפניך כתובה כהילכתה ולא תסור ממנה ימין ושמאל. והילכתה בשלשים שיטין כאשר היא כתובה כאן:
ויסע משה: סד'. ויצעק אל י"י. אשים עליך כי אני י"י רפאך: ויבאו אילימה. סד': ויאמר דהנני ממטיר: ס': ויצא העם. ויאמר משה ואהרן ערב: סת': וידבר דשמעתי את תלונות. פ': על פני המדבר דק מחספס. לפי אכלו. מספר נפשותיכם. ונמס. ששת ימים תלקטוהו. ויאמר דעד אנה מאנתם. סת': וטעמו כצפיחית. צנצנת אחת. העמר. והנח. עד באם אל ארץ. והעמר עשירית. ויסעו כל עדת בני ישראל. פ: וילן העם. והבית בצור. לעיני זקני ישראל. מסה. ועל נסותם. ויבא עמלק. פ': וצא הלחם. ויהי ידיו אמונה. ויחלש יהושע. ויאמר דכתב זאת זכרון: פ': על כס יה: וישמע יתרו: פ': על כל הטובה. זדו עליהם. ושפטתי. נבל תבל. ושפטו. ישפטו הם. בחדש השלישי. פ': אשר עשיתי במצרים. על כנפי נשרים. והגבלת. בקצהו. בתחתית ההר. ויחרד כל ההר. הולך וחזק. הנגשים. וידבר אלהים. סת': אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך. לך. אלהים אחרים. לך פסל. לא תשא את שם: פ': לא ינקה ה'. השבת לקדשו: פ': כל מלאכתך. ויקדשהו. כבד את אביך. סדורה: לא תרצח. סד': לא תנאף: לא תגנב: סד': לא תענה: פתוחה: לא תחמד: פ': הלפידים: פ': בא האלהים. לבלתי תחטאו. ויאמר דכה תאמר: סד': מזבח אדמה תעשה לי. עלתיך. שלמיך. המקום אשר אזכיר. במעלות. על מזבחי. תגלה ערותך עליו: פ': ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ובשביעית יצא לחפשי: יצא בגפו. והגישו אדוניו אל האלהים. וכי ימכר איש: סד': כמשפט הבנות. מכה איש ומת. סד': וכי יזיד איש. סד': וגנב איש. סד': ומקלל. סד': וכי יריבן. סד': וכי יכה סד'. ונגפו אשה. סד': את עין עבדו סד': וכי יגח. סד': וכי יפתח. סד': ונפל שמה שור: וכי יגף. סד': (וכי) [כי] יגנב איש. סד': כי יבער: סד': כי תצא אש. סד': כי יתן איש אל רעהו. סד': על כל דבר פשע. סד': כי יתן איש. פ': וכי ישאל איש. סד': וכי יפתה. סד': מכשפה. סד': כל שכב. סד': זבח לאלהים. פ. כסותה לבדה. סד': אלהים לא תקלל ונשיא בעמך. תעשה לשורך. ואנשי קדש. סד': לא תשא שמע שוא. להית: סד': רבים: להטות: לא תהדר. סד': כי תפגע. סד'. כי תראה סד: לא תטה משפט. ששת ימים. וינפש. לא ישמע על פיך. פני האדון ה': פ': הנה אנכי שלח מלאך. לשמרך. השמר מפניו ושמע בקולו. ואיבתי. וצרתי את צרריך. וברך את לחמך. והסירותי. לא תהיה משכלה: פ': מספר ימיך אמלא. אשלח לפניך. והמתי. ערף. סד': ושלחתי את הצרעה. מעט מעט אגרשנו. אשר תפרה. (כל) [את] יושבי הארץ: פ': ואל משה אמר. (ואל הזקנים אמר). ויקח ספר הברית. אשר דבר ה'. סד': והיה שם. ויקם משה ויהושע. הר האלהים. [ואל הזקנים אמר]. שבו לנו בזה. יגש אליהם. ומראה כבוד ה'. ויבא משה. ויהי משה בהר. פ': ויקחו לי תרומה. ושכנתי בתוכם. תבנית המשכן. ועשו ארון: פ': אמתים וחצי. ועשית כפרת. פ': שלחן. פ': מנרת. סד': ואת המשכן תעשה. והיה המשכן אחד. פ': ועשית יריעת עזים. פ': קרשים. ואת טבעותיהם. פ': פרכת. סד': חצר המשכן. סד': ווי העמודים. ראשונים: ואתה תצוה. סד': להעלות נר. ואתה הקרב. סד': לכהנו לי. פ': ועשו את האפד. סד': משבצת. סד': ועשית חשן. סת': ועשית על. החשן. סד': ונתת אל חשן (משפט) [המשפט]. סד': מעיל האפד. סת': ציץ זהב. עון הקדשים. ושבצת הכתנת. יריכים יהיו. וזה הדבר. סד': ושמת המצנפת. והיתה להם (כהנת) [כהנה]. וקדש הוא. אהל מועד. כי קדש הם. כל הנגע. וזה אשר תעשה. פ': ועשית מזבח מקטר. פ': והקטיר עליו אהרן. וכפר אהרן. קדש קדשים הוא לי"י: פ'. כי תשא. כפר נפשו. העשיר. כסף הכיפורים. לפני י"י לכפר על נפשותיכם. ועשית כיור. פ': לרחצה. ורחצו אהרן. וידבר דואתה קח לך. פ': בשם מחציתו. וקנה בשם. וקדה. רקח מרקחת. מעשה רוקח. משחת קדש. לדרתיכם. יהיה לכם. קח לך סמים. סת': סמים ולבנה זכה. ועשית אתה קטרת. ממנה הדק. קדש קדשים תהיה לכם. והקטרת אשר תעשה. ראה קראתי. פ': ואתה דבר אל בני ישראל. פ': ברית עולם. אות היא לעולם. ויתן אל משה. סד': כתבים באצבע אלהים. לרדת מן ההר. ויקהל העם. והביאו. ויביאו אל אהרן. וידבר דלך רד. פ': ויאמר דראיתי את העם. סד': ערף הוא. ויפן סד': והמכתב. חרות על הלוחות. וירא את העגל. ויחר אף משה. תחת ההר. כי פרוע הוא כי פרעה אהרן. חטאה גדולה. ויאמר דמי אשר חטא. סד': ופקדתי (עליכם) [עלהם]. ויגף י"י. אשר עשו את העגל אשר עשה. וידבר דלך עלה. סד': ערף. ויאמר דאתם עם קשה ערף. סד': ונטה לו מחוץ. ויאמר דראה אתה אומר אלי. סת': והנחתי לך. הלא בלכתך. ויאמר דגם את הדבר הזה. פ': אעביר כל טובי על פניך. לא תוכל לראות פני. הנה מקום. בנקרת הצור. ושכתי. והסירתי. ופני. פסל לך. סד': ויעל אל הר סיני. ויקרא בשם ה'. ויעבר ה'. ויקרא ה' ה' אל רחום. נצר חסד לאלפים. וחטאה. שלשים. רבעים. וימהר משה ויקד ארצה. עם קשה ערף הוא. וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו. הנה אנכי. את מעשה ה'. עשה עמך. לאל אחר. אלהי מסכה. האדון ה' אלהי ישראל. אוריש גוים מפניך. לראות את פני ה' אלהיך. ויאמר ה' אל משה כתב לך: סת': דברי הברית. ויהי ברדת. כי קרן עור פניו. והנה קרן עור פניו. אהרן וכל הנשיאים. בהר סיני. יצוה. (ויראו) [וראו] בני ישראל את פני משה כי קרן [עור] פני משה. והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו: פ: ויקהל משה. פ': לא תבערו אש. ביום השבת. ויאמר משה אל כל עדת. פ': אשר צוה ה'. יביאה. מטוה. נדבה. לקרבה. תנופת זהב לה'. ראו קרא [ה'] בשם. פ': ויעשו כל חכם לב. סת': ויעש את הקרשים. פ': ויעש את הפרכת. פ': ויעש בצלאל. סד': ויעש כפרת. סד': ויעש את השלחן. מנורה. מזבח הקטרת. מזבח העולה. פ': ויעש את הכיור. סת': ויעש את החצר. עד וחשקיהם כסף. שבסוף הפרשה. סתומה: אלה פקודי. ובצלאל בן אורי. אשר צוה ה'. סת': כל הזהב. סת': ויעש את האפד. סת': ויעש את הכתנת. סת': ויעש את הציץ. סת': ותכל כל עבודת. פ': וידבר (דוביום) [דביום] החדש. סת': משחתם לכהונת. סת': ויהי בחדש הראשון. סת': ויתן את השלחן. סד': וישם המנורה. סת': וישם את מזבח הזהב. פ': וישם את מסך. סת': וישם את הכיור. ובקרבתם. סד': ויקם את החצר. פ': וכבור ה' מלא את המשכן. ישראל בכל מסעיהם:
ויקרא אל משה. מאהל מועד. דבר אל בני ישראל. אם עלה קרבנו. ונרצה לו לכפר עליו. פתח אהל מועד. והפשיט. והקטיר. הנתחים. על המזבח. וקרבו וכרעיו. (אשר) [אשה] ריח ניחח. ואם מן הצאן. פ': צפנה לפני ה'. והקרב והכרעים. אשה ריח ניחח לה'. ואם מן העוף. פ': והסיר את מראתו. ושסע. אשה. ונפש כי תקריב. פ': סלת יהיה. והביאה. אשה. וכי תקריב. פ': סלת בלולה. פתות. הוא. ואם מנחת מרחשת. פ: בשמן תעשה. לא תעשה. ברית אלהיך. ואם תקריב (דכיפורים) [דביכורים]. פ': מנחה היא. ואם זבח שלמים. פ': ואם מן הצאן. פ': ואם עז. פ': חקת עולם לדרתכם. וידבר דנפש כי תחטא. פ': אם הכהן המשיח. והביא את הפר. וטבל הכהן את אצבעו. פני פרכת הקדש. ואם כל עדת ישראל ישגו. פ': פני הפרכת. ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. אשר נשיא יחטא. פ': וכפר עליו הכהן. ואם נפש אחת תחטא. פ' שורה: ואם כבש. ונפש כי תחטא ושמעה. וידבר דכי תמעל מעל. ואם נפש כי תחטא ועשתה. נפש כי תחטא. וכפר. עד לאשמה בה. כולן פתוחות: צו את אהרן. פ': על מוקדה על המזבח. וזאת תורת המנחה. פ': אל פני המזבח. לא תאפה חמץ. זה קרבן. פ': וידבר דזאת החטאת. פ': תשחט החטאת. וזאת תורת האשם. פ': ישחטו את האשם. כחטאת כאשם. אשר יכפר בו. אשר תאפה בתנור. השלמים. פ': וסלת מרבכת. וידבר דכל חלב. פ': וידבר דהמקריב את זבח (השלמים) [שלמיו], פי': לדרתם. וידבר דקח את אהרן. פ': ואת כל העדה הקהל. עד ותקהל. סביב באצבעו. ומסל המצות. ויניפהו תנופה. בסל המילואים: ויהי ביום השמיני. סד': קרא משה. ולזקני ישראל. ואל בני ישר'. ויקחו את אשר צוה משה. קרב אל המזבח. ויקרב אהרן אל המזבח. ויטבל אצבעו בדם. ויקרב את קרבן העם ויקח. ויקחו בני אהרן. בקרבי אקדש. קרבו שאו. ויקרבו וישאם. וידבר דיין ושכר. פ': עד לדרתיכם. ולהבדיל. הטהור. וידבר משה אל אהרן. פ': ואת שעיר החטאת דרש דרש: דרש בשיטה אחת דרש בשיטה אחרת. במסכת סופרים: ויקצוף. מדוע לא אכלתם. פנימה. הקריבו את חטאתם ואת עלתם. ותקראנה. וייטב בעיניו. דברו דכל מפרסת פרסה. פ': את זה תאכלו. סד': ואת אלה תשקצו. סד': אשר לו כרעים. ולאלה תטמאו. סדורה: וזה לכם הטמא. סד': וכי ימות. סד': כל הולך על גחון. לכל השרץ השרץ: וידבר דאשה כי תזריע: סד': זאת תורת היולדת. וידבר דאדם כי יהיה. פ': נגע צרעת. עד לא יסגירנו. פ': (ובשר) [אדם] כי יהיה בעור בשרו. סד': ואם תחתיה. סד': או בשר כי יהיה בעורו. סד': ואם תחתיה. סת': ואיש או אשה כי יהיה בו נגע. פ': והתגלח. ס': ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם. סת': ואיש כי ימרט ראשו. בגדיו יהיו פרומים. ועל שפם. והבגד כי יהיה בו. סד': ירקרק או אדמדם. וידבר דזאת תהיה. פ': את אצבעו הימנית. אשר על כפו השמאלית. ואם דל הוא. סד': והזה הכהן באצבעו הימנית. לכפר עליו. וידבר דכי תבאו. פ': עד סוף הפרשה פ': וידבר דדברו אל בני ישראל. סד': ואיש (אשר) [כי] תצא ממנו. סד': (ואיש כי) [ואשה אשר] ישכב איש (אותה) [אתה]. סד': (ואיש) [ואשה] כי תהיה זבה. סד': ואשה כי יזוב. סד': וידבר דאחרי מות. סד': מבית לפרכת. בפר בן בקר. ובמצנפת בד. לדם הפר. וסמך אהרן. אל ארץ גזירה. ואת פר החטאת. מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. שבת שבתון. ועניתם את נפשותיכם. חקת עולם: וידבר דאיש איש. סד': לשעירים. איש איש דוכסהו בעפר. סד': דם כל בשר. דמו היא. ואם לא יכבס. וידבר דכמעשה ארץ. פ': את משפטי. ושמרתם את חקתי ואת משפטי. איש איש את כל שאר. סד'. סד': עריות כולן סתומות: שארה הנה זמה היא. ואת זכר לא תשכב. אשר נעשו לפניכם: וידבר. דקדשים תהיו. פ': ואלהי מסכה. לא תעשו עול במשפט. לא תשא פני דל. פני גדול. ואיש כי ישכב את אשה. סד': וכי תבאו. פ': וכי יגור. סד': לא תעשו עול במשפט. איפת צדק. ואת כל משפטי. וידבר דואל בני ישראל תאמר. פ: ולא תהיה זימה בתוככם. הטמא לטהור. להיות לי: אמר אל הכהנים. פ': הם מקריבים. אשה זנה וחללה. והכהן הגדול מאחיו. פ': דבר דאיש מזרעך. פ': דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו. פ': עד אשר הם מקדישים. ואיש כי יאכל קדש. פ': ויסף. באכלם את קדשיהם. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישר'. פ': ובארצכם. שור או כשב. פ': להיות לכם. דבר דמועדי ה'. פ': אלה מועדי ה'. פ': וידבר דעמר. פ': וספרתם. פ': מיום הביאכם. תספרו חמשים יום. וידבר. בחדש השביעי. פתוחה: וידבר דאך בעשור. פתוחה: כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני: וידבר (דובחמשה) [דבחמשה] עשר. פתוחה: ומלבד (מתניתם) [מתנותיכם] ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם. כפת תמרים. עד בסכת תשבו. וידבר דצו. פתוחה: ולקחת סלת. פתוחה: ויצא בן אשה. סדורה: השם. שלמית בת דברי. וידבר דהוצא את המקלל. פ': צוה ה' את משה: בהר סיני. פ': וספרת לך. סדורה: וכי תמכרו. סד': ואת משפטי תשמרו. ונתנה הארץ פריה. כי ימוך. סדורה: ואיש כי ימכר. סדורה: עד תם שנת ממכרו. ימים תהיה גאולתו. היא אחזתם. כי אחזת עולם היא. וכי ימוך אחיך ומטה ידו. סד': וכי ימוך דונמכר. סד'. כי עבדי הם. לעלם בהם תעבדו. וכי תשיג. סד': לפיהן ישיב. כפי שניו. אלהיכם. אלילים. לא תתנו בארצכם: אם בחקתי. פ': תשמרו. ואין מחריד. בארצכם. ופניתי. והקימותי. מהיות להם. קוממיות. ואם לא תשמעו. פ': אף אני אעשה. וזרעתם לריק זרעכם. ואם עד אלה. סד': ושברתי את גאון עזכם. ואם בזאת. סד': ואתכם אזרה. אף אני אלך. (לבכם) [לבבם] הערל. ואז ירצו. תעזב מהם. לא מאסתם ולא געלתים לכלתם. וזכרתי להם ברית. וידבר דכי יפליא. סד': ואם בהמה. סד': לאשר קנהו מאתו. אך בכור אשר יבכר. סת': בהר סיני:
במדבר סיני. אלפי ישראל הם. ואת כל העדה הקהילו. ויהיו בני ראובן. סד': לבני שמעון. וכל פרשיות השבטים פתוחות. (תתפקדו) [התפקדו]. וידבר. דאיש על דגלו. סד': דגל מחנה ראובן. סת': ונסע אהל מועד. דגל מחנה אפרים. סת': דגל מחנה דן. סת': אלה פקודי. סת': והלוים לא התפקדו. ואלה תולדת אהרן ומשה. פ': בהקריבם אש זרה. וידבר דהקרב את מטה לוי. פ': וידבר דואני הנה לקחתי. פ': וידבר ה' אל משה במדבר סיני. פ': ולקחת. ס': וכלי הקדש. ונשיא נשיאי הלוי. עד פקדת. ופקדת משמרת בני מררי. פקד משה ואהרן. ויאמר. דפקד כל בכר. סת': וידבר דקח את הלוים. פ': וידבר דנשא את ראש בני קהת. פ': ובא אהרן ובניו בנסע המחנה. ועל שלחן הפנים. ואת הכפות ואת המנקיות. פקדת כל (כלי) המשכן. וידבר דאל תכריתו. פ': כבלע את הקדש: נשא את ראש. פ': וידבר דצו את בני ישר'. פ': וידבר דאיש או אשה. פ': מכל חטאת האדם. איל הכיפורים. וידבר דכי תשטה. פ': והעמידה לפני ה'. בקרקע המשכן. ונתן אל המים. אזכרתה. ונפלה ירכה. ונזרעה זרע. ועשה לה הכהן. ונקה האיש מעון. וידבר דכי יפליא. פ': להזיר לי"י. הזירו לי"י. נזר אליו. בפתע פתאם. וזאת תורת הנזיר. סת': כפי (נזרו)[נדרו]. כן יעשה. וידבר דכה תברכו. פ': יברכך. ס': יאר. ס': ישא. ס': וישם לך שלום. ס': ואני אברכם. ויהי ביום כלת משה להקים. פ': נשיא אחד ליום. לחנכת המזבח. ויהי המקריב. פ': ביום השני. הקרב קרבנו. פ': וכן שאר השבטים. פ': זאת חנכת המזבח. פ': מבין שני הכרבים וידבר אליו: בהעלתך. פ': כמראה. וידבר דקח את הלוים. פ': וכה תעשה להם לטהרם. וכבסו בגדיהם והטהרו. וידבר דזאת אשר ללוים. סת': במדבר סיני בשנה השנית. פ': וידבר דכי יהיה טמא. פ': לנפש. או בדרך רחוקה. נקוד: ובדרך לא היה וחדל. ולאזרח הארץ. פ': וביום הקים את המשכן. פ': עשה לך שתי חצוצרת. אלפי ישראל. וכי תבאו מלחמה בארצכם. על הצר הצרר אתכם. והרעתם בחצצרות. והיה לכם לזכרון. פ' ויהי בשנה השנית. סד': ונסע דראובן. סת': מחנה בני אפרים. סת': מחנה בני דן. סת': ויאמר משה לחובב. עד כי ה' דבר טוב. והיה הטוב ההוא אשר ייטיב והיטבנו לך. בנסעם מן המחנה. פ': רמי ליה באמצע מלמעלה סימן כ (א)גליון כת"י: פתוח בהדין סימנא ונמצא ויהי בנסע פתוח מלפניו ומלאחריו סימן פתוח. ויהי בנסע הארון. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל: כ: ויהי העם כמתאוננים. ולמה לא מצאתי חן בעיניך. אם אנכי ילידיתיהו. האמן. ואל אראה ברעתי. פ': אספה לי עד כי הם זקני העם. התקדשו. ישחט להם ומצא להם. היד י"י תקצר. היקרך. ורוח נטע ויטש על המחנה. השליו. וישטחו להם שטוח. ואף ה' חרה: רבה מאד. המתאוים. פ': ותדבר מרים ואהרן. סת': ויאמר י"י פתאם. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. ומראה ולא בחידת ותמונת י"י יביט. מרחם אמו. רפא נא לה. פ': ויאמר י"י אל משה. ואביה ירק ירק בפניה. פ': שלח לך. ויהס כלב. סת': ותשא כל העדה פ': עד אנה ינאצוני. עד וישחטם. פ': עד מתי לעדה הרעה הזאת. פ': למה זה אתם עברים. כי תבאו אל ארץ מושבותיכם. פ': וידבר דבבאכם אל הארץ. ראשית עריסתיכם חלה. וכי תשגו. סת': ומנחתו ונסכו כמשפט. ושעיר עזים אחד לחטאת. סת': ואם נפש אחת תחטא בשגגה. פ': (והיו) [ויהיו] בני ישראל במדבר. סת': ויאמר ה' אל משה מות יומת. פ': ועשו להם ציצית. אני ה' אלהיכם. קמא: פ': ויקח קרח. וישמע משה ויפל [על] פניו. סת': הבדלו. סת': דבר אל העדה. ופקדת כל האדם. יפקד עליהם. ותכס. ואש יצאה. מקריבי הקטרת. סת': וידבר דאמר. סת': וילנו כל עדת. וידבר הרמו. על דבר קרח. פ': וקח מאתם. ויקחו. פ': ויאמר ה' אל משה השב. פ': ויאמרו בני ישראל. האם תמנו לגוע. סת': ויאמר ה' אל אהרן. וגם את אחיך מטה לוי שבט. פ': וידבר ה' אל אהרן. סת': ולבני לוי הנה נתתי. פ': וידבר דואל הלוים תדבר. פ': זאת חקת התורה. ויקחו אליך פרה. ולקח אזוב. סת': ויבאו בני ישראל. וגפן ורמון. וידבר דקח את המטה. אל פני הסלע. סת': יען לא האמנתם בי. וישלח משה מלאכים. פ': ויסעו מקדש. סת': וישמע הכנעני. פ': ויסעו מהר ההר. פ': ותקצר. וידבר העם באלהים. הקלקל. ויסר מעלינו את הנחש. וישימהו על (העם) [הנס] את והב בסופה. סת': אז ישיר. ונשקפה. פ': וישלח ישראל מלאכים. ויפנו ויעלו דרך הבשן. סדורה: וירא בלק. הנה עם יצא. שלופה. וילך שפי. לבדד ישכן. עפר יעקב. רבע ישראל. מות ישרים. ולא קסם. מה פעל אל. ס': משכנתיך. כאהלים נטע. כתעפות ראם לו. ועצמותיהם יגרם. (ומברכיך) [מברכיך] ברוך. וקם שבט. פאתי מאב וקרקר. שעיר אויביו ישראל. פ': וישב ישראל. לזבחי (אלהימו) [אלהיהן], ויחר אף. סת': ויאמר ה'. ויקח רמח. אל קבתה. ותעצר המגפה: סדורה: פנחס בן אלעזר. בקנאו את קנאתי. ברית כהנת עולם: פ': צרור. צררים. ויהי אחרי המגפה. סד': ושאר כל השבטים. פ': בר מן אלה בני דן דפליגי סיפרי אית דאמ' סתומה. ואית דאמ' סדורה: לאלה תחלק. סת': ואלה פקודי הלוי. סת': ותקרבנה בנות צלפחד. ויקרב משה את משפטן. ויאמר דכן בנות צלפחד דברת. נחלת אביהן להן. איש כי ימות ובן אין לו. ואם אין אחים. לחקת משפט. פ': ויאמר דעלה סת': וידבר דיפקד ה'. כצאן אשר אין. סת': ויאמר דקח לך את יהושע. בן נון. במשפט האורים. ויקח את יהושע. פ': וידבר צו את בני ישראל. זה האשה פ': וביום השבת. ס': ובראשי חדשיכם. סת': ובחדש הראשון. פ': וביום הביכורים עד ונסכיהם. פ': ובחדש השביעי. עד כמשפטם. סת': ובעשור. סת': ובחמשה עשר יום. ועשרון עשרון. וביום השני ונסכיהם. סת': וביום הרביעי. פ': וביום החמשי. פ': וביום הששי. עד ונסכיה. פ': וביום השביעי. עד כמשפטם. פ': ביום השמיני. אלה תעשו לה': פ': וידבר. ראשי המטות. אלה החוקים. פ': נקם נקמת. פ': וימסרו מאלפי ישראל. וחצצרת התרועה. ויצבאו על מדין. סת': ויצאו משה ואלעזר. סת': ויאמר אלעזר. וכבסתם (בגדיהם) [בגדיכם]. פ': שא את ראש (המלקוח) [מלקוח]. וחצית את המלקוח. ממחציתם תקחו. עגיל וכומו. ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב. בתראה. פ: ומקנה רב. סת': ויחר אף ה' בישראל. והנה קמתם תחת. סת': גדרת צאן נבנה למקנינו פה. פ': ויאמר אליהם. הארץ לעריה. גלעדה. וילכדוה. ויקרא לה נבח בשמו. פ': אלה מסעי. ויסעו מאילם. ס': וישמע הכנעני. סת': בערבות. ולצנינים בצידיכם. וצררו. פ': כי אתם באים. מטה בני הראובני ומטה בני הגדי. פ': אלה שמות האנשים. כלב בן יפנה. פדהאל בן עמיהוד. פ': וידבר דצו את בני ונתנו ללוים. ומדתם. עד זה יהיה (לכם) [להם]. פ': וידבר. דבר. והצילו העדה. והשיבו עד הקדש. הכהן הגדול. ואחרי מות הכהן הגדול. לא יענה. (לא) [ולא] תקחו כפר. ולא תקחו כפר (לנס) [לנוס]. ולא תחניפו. ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו. ולא תטמא את הארץ. אני שכן בתוכה. פ': ויקרבו ראשי האבות. ולפני הנשיאים. (ואחד) [ואדני] צוה בי"י. לאחד מבני שבטי בני ישראל. עד ונוסף. ונוספה. ותהיינה מחלה. לבני דדיהן לנשים. אלה המצות והמשפטים:
אלה הדברים. פ': י"י אלהיכם. סת': הרבה אתכם. ה' אלהי אבתיכם יסף עליכם. ואקח את ראשי. (ולא) לא תכירו פנים. כי המשפט. ונסע מחרב. וייטב בעיני הדבר. ותהינו לעלות. כאשר תעשינה הדברים. ולא האזין אליכם. סת': ונפן ונסע. סת': ויאמר רב לכם סב. פ': ונפן ונעבר. סת': ויאמר ה' אלי אל תצר. סת': וידבר. אתה עובר. והעוים היושבים. סת': ויאמר י"י אלי ראה החלתי. ויתנהו ה' אלהינו לפנינו. ונפן ונעל. סד': אל תירא אתו. הלא היא ברבת בני עמון. כל חבל הארגב. תחת אשדת הפסגה. תעברו לפני אחיכם. כי מקנה רב לכם. (עיניכם הראתי) [עיניך הראת] לשני המלכים. לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה. לא תיראום. סד': ואתחנן: להראות את עבדך. עלה ראש הפסגה וראה בעיניך. (ויצו) [וצו] את יהושע. עד תראה. פ': ואתם הדבקים. כי היא חכמתכם. לבניך ולבני בניך. ללמד אתכם. פן תשחיתון. פ': בי תוליד בנים. והשחתם. להכעיסו. העדתי בכם. כי השמד תשמדון. והפיץ ה' אתכם. ועבדתם שם אלהים מעשה. ובקשתם משם. בצר לך. את ברית אבותיך. לימים ראשונים אשר היו לפניך. או הנסה. ובמפתים. אתה הראת לדעת. ושמרת את חקיו. אשר ייטב לך. פ': אז יבדיל משה. לנוס שמה רצח. פ': ויקרא משה אל כל ישראל. פנים בפנים. כי יראתם מפני האש. סת': אחרים על פני. פסל. פוקד עון. לאלפים. סת': שמור את יום השבת לקדשו. כבד את אביך. למען יאריכן. למען ייטב לך. סת': לא תרצח. ס': ולא תנאף. ס': ולא תנגוב. ס': ולא תענה. ס': ולא תחמד. ס': את הדברים האלה. למען ייטב להם ולבניהם לעולם. ואתה פה עמד עמדי. וזאת המצוה (והחקים) [החקים] והמשפטים. פ': שמע. צריך שיהא בראש שיטה ואחד בסופה: שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד: ובקומך. ולטוטפת בין עיניך. סת': והיה כי יביאך. השטר לך פן תשכח. סת': לא תנסו. נסיתם במסה. ועדותיו וחקיו. להדף את כל אויביך מפניך. ס': כי (ישאלו) [ישאלך]. היינו לפרעה. בפרעה ובכל ביתו. לחיותינו (כיום) [כהיום] הזה. לפני ה' אלהינו. סת': כי יביאך ה' אלהיך. סת': לא מרבכם. סת': וידעת כי ה' [אלהיך] הוא האלהים. ולשומרי מצותיו. אל פניו להאבידו. אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצודה ואת החקים ואת המשפטים. פ': והיה עקב תשמעון. אה המשפטים. ואהבך. וברכך והרבך. וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך (תירושך) [ותירשך] ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך. סת': כי תאמר. המסות הגדולות. עד הגוים האל מפניך. פ': כל המצוה. וזכרת את כל הדרך. ורגלך לא בצקה. ה' אלהיך מיסרך. לא תחסר כל בה. השמר לך פן תשכח. פן תאכל. וזכרת את ה' אלהיך. פ': והיה אם שכח תשכח. פ': שמע ישראל אתה עובר היום. וברשעת הגוים. מורישם מפניך. לא בצדקתך. את אשר הקצפת. ס': ויאמר ה' אלי קום רד מהר. ס': ויאמר י"י אלי. עם קשה עורף הוא. ואתנפל לפני ה' כראשונה. מפני האף והחמה. ואתפלל גם בעד. אשר דק לעפר. ואתנפל לפני ה'. אשר התנפלתי. ואתפלל אל ה'. (ויאמר) [ואמר]. אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו. פן יאמרו הארץ. פ': בעת ההיא אמר ה' אלי פסל. פ': בעת ההיא הבדיל ה'. ויאמר ה' אלי קום לך למסע. פ': ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל. וערפכם לא תקשו. לא ישא פנים ולא יקח שחד. (ואת) [את] ידו החזקה. סת': כי הארץ אשר אתה בא שמה. ס': והיה אם שמע. ואספת. דגנך. וחרה אף ה'. והיו לטוטפות. כימי השמים על הארץ. פ': כי אם שמר תשמרון. סת': ראה אנכי. סד': והיה כי יביאך. עד מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. סת': כי יכרית. פ': כי יקום בקרבך. (והפרך) [והפדך]. סת': כי יסיתך אחיך. סת': כי תשמע באחת עריך. ישוב מחרון אפו. בנים אתם. ס': לא תאכל. ס': את זה תאכלו. ס': כל צפור. ס': עשר תעשר. עד לפני ה' אלהיך. ס': מקצה שלש שנים. ס': מקץ שבע שנים. ס': כי יהיה בך אביון. עד ולא תקפוץ. כי לא יחדל אביון. פתח תפתח את ידך. כי ימכר לך אחיך. וזכרת כי עבד היית. פ': כל הבכור. פ': שמור. סת': שבעה שבועות. פ': חג הסכות. ולא יראה את פני ה' ריקם. איש כמתנת ידו. סד': שפטים ושטרים. סד': כי ימצא בקרבך. על פי שנים עדים. פ': כי יפלא ממך דבר למשפט. סת': כי תבא אל הארץ. סת': לא יהיה לכהנים. סת': וזה יהיה משפט. ס': וכי יבא הלוי. סת': כי אתה בא אל הארץ. קסם קסמים. סת': כי הגוים האלה. סת': כי יכרית ה' אלהיך. פן ירדף גאל הדם. ולו אין משפט מות. סד': ואם ירחיב ה'. ויספת לך עוד. פ': וכי יהיה איש שונא לרעהו. סת': לא תסיג. סת': לא יקום עד אחד באיש. על פי (שנים) [שני]. ס': כי יקום עד. ועמדו שני האנשים עד הכהנים והשפטים. ודרשו השפטים היטב. ישמעו ויראו ולא יוספו. סת': כי תצא למלחמה. והיה ככלות השוטרים. עד שרי צבאות. סת': כי תקרב אל עיר. פ' כי תצור. פ': כי ימצא חלל. סד': כי תצא למלחמה. סת': כי תהיינה לאיש. סת': כי יהיה לאיש. וכי יהיה באיש. לא תראה את שור אחיך. לא תראה את חמור. סת': לא יהיה כלי גבר. פ': כי יקרא קן ציפור. סת': כי תבנה בית חדש. כי יפל הנפל. סת': לא תזרע. ס': לא תחרש. לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה לך. כי יקח איש. ואם אמת היה הדבר. כי ימצא. ס': כי יהיה נערה. ואם [בשדה] ימצא. כי ימצא איש נערה בתולה. לא יקח איש את אשת אביו. לא יבא פצוע. סת': לא יבא ממזר. לא יבא עמני. לא תדרש שלומם. סת': מיכן ועד שלמה כולן סתומות: לנכרי תשיך. כאן מצאו בספר עזרא קרן הפוך: כי נפש הוא. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. אל המשפט ושפטום. והפילו השופט. לא תחסם שור בדישו. ואם לא יחפוץ האיש. לא תחס עינך. בביתך איפה. אבן שלימה וצדק. איפה שלימה. פ': זכור את אשר עשה. פ': והיה כי תבא אל הארץ. סת': כי תכלה. השקיפה. סת': היום הזה. פ' ויצו משה. עד (ושמרת) [ושמחת] לפני ה'. סת': וידבר משה והכהנים. עד ארור לקח שחד. כולן סתומות: ארור אשר לא (יקום) [יקים]. פ'י: והיה אם שמע תשמע. ברוך אתה בעיר. ברוך פרי בטנך. עד אלפיך. ברוך טנאך ומשארתך. נקרא עליך. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. פ': והיה אם לא תשמע. תחת ה' אלהיך בשמחה. אשר ישלחנו ה' בך. ובחסר כל. והשיבך ה' מצרים. והתמכרתם ואין קנה. פ': אלה דברי הברית. פ': (ושמרת) [ושמרתם] את דברי הברית: פ': אתם נצבים היום. פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. ובחמתו. מה חרי ובחמה. וישליכם. ל' ארוך. מסכת סופרים: הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. סת': והיה כי יבאו. ושבת. עד ובכל נפשך. רדפוך. לשוש עליך לטוב. פ': כי המצוה הזאת. סת': ראה נתתי לפניך. ואם יפנה לבבך. וילך משה. סת': ויקרא משה ליהושע. פ': ויכתב משה. פ': ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך. סת': הנך שכב וקם. סת': ויכתב משה את השירה. סת': ויצו משה. עד ואת ערפך הקשה. הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם. וקראת אתכם. וידבר משה באזני כנל קהל ישראל עד תמם. פ': מן האזינו עד וישמן ישורון ריש פסוקי בריש שטי:
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי
כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט
אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא
שחת לו לא (בנים) [בניו] מומם דור עקש ופתלתל
הליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם
הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך
זכר ימות עולם בינו שנות דר ודור
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל
כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון
יסבבנהו יכוננהו יצרנהו כאישון עינו
כנשר יעיר קנו על גזליו ירחף
יפרש כנפיו יקחהו ישיאהו על אברתו
יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר
ירכיבהו על במתי ארץ ויאכל תנובות שדי
ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור
חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים
ואלים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה
ודם ענב תשתה חמר וישמן ישורון ויבעט
שמנת עבית כסית ויטש אלוה עשהו
וינבל צור ישועתו יקניאוהו בזרים
בתועבות יכעיסהו יזבחו לשדים לא אלוה
אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו
לא שערום אבתיכם צור ילדך תשי [יו"ד קטנה]
ותשכח אל מחללך וירא יהוה וינאץ
מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם
אראה מה אחריתם כי דור תהפכות המה
בנים לא אמון בם הם קנאוני בלא אל
כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם
בגוי נבל אכעיסם כי אש קדחה באפי
ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה
ותלהט מוסדי הרים אספה עלימו רעות
חצי אכלה בם מזי רעב ולחמי רשף
וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם
עם חמת זחלי עפר מחוץ תשכל חרב
ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה
יונק עם איש שיבה אמרתי אפאיהם
אשביתה מאנוש זכרם לולי כעס אויב אגור
פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה
ולא יהוה פעל כל זאת כי גוי אבד עצות המה
ואין בהם תבונה לו חכמו ישכילו זאת
יבינו לאחריתם איכה ירדף אחד אלף
ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם
וי"י הסגירם כי לא כצורנו צורם
ואויבינו פלילים כי מגפן סדם גפנם
ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש
אשכלת מררת למו חמת תנינם יינם
וראש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי
חתום באצרתי לי נקם ושלם
לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם
וחש עתידות למו כי ידין יהוה עמו
ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד
ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו
צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו
ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם
יהי עליכם סתרה ראו עתה כי אני אני הוא
ואין אלהים עמדי ' אני אמית ואחיה
מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל
כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם
אם שנתי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי
אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם
אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר
מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקם
ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו
פתוחה שורה
ויבא משה. עד בי לא דבר רק. עד הירדן. וידבר ה' אל משה. פ': וזאת הברכה. הופיע. מהר פארן. יחי ראובן. מספר. סת': וזאת ליהודה. פ': וללוי אמר. פ': יורו משפטיך. ברך לבנימן. וליוסף אמר מברכת י"י. קדם. והם רבבות. סת': ולזבולן. סת': ולגד. ספון. עד (ומשפטיך) [ומשפטיו]. סת': ולדן. סת': ולנפתלי. סת': ולאשר. מעונה אלהי קדם. מפניך. בטח. יערפו טל. אשריך. נושע. עזרך. ויכחשו. במתימו. פ': ויעל. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל: לעיני כל ישראל צריך שיהא באמצע שיטה ובסוף הדף: חזק: