ליקח מגוי ביום טוב.
וששאלתם מהו לילך אצל גוי הסבירו ביום [טוב] וליטול ממנו אגודת עשב לבהמה או עמרים או תבן ואומ' מה שאתה נוטל משאר אני אתן לך מאילו למחר. דבר זה אפילו מישראל אסור. לפי שהוא אזכרת סכום מקח. ותנן הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו ואומ' תן לי עשרה ביצים. עשרה אגוזים. שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו. ר' שמעון בן אלעזר אומ' ובלבד שלא יזכר סכום מקח. והני מילי בחנווני ישר'. אבל בחנווני גוי כיון שרגיל אצלו גזירה שמא יביא בשבילו מחוץ לתחום. והבא בשבילו מחוץ לתחום אסור לטלטלו. וגבי בהמתו תניא. גוי שליקט עשבים מאכיל ישר' אחריו. ואם בשביל ישראל אסור. ומקשינן בה אהאי מאכיל ישר' אחריו. והאמ' רב הונא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת דמשמע במחוברין לפי שהן מוכנין למאכל בהמה. אבל לא גבי מוקצה. כגון שתלושין ומונחין באוצר שמוקצין הם. וגוי שליקט עשבים מוקצין הם אצל ישר'. ומתרצינן. דקאים לה באפה ואזלא ואכלה. אבל להאכיל בידים אסור. דכיון דדבר מוקצה הוא [אסור] ליתן לבהמתו. הלכך הבא בשביל ישר' מחוץ לתחום אסור לו ליתן לבהמתו: יצחק בר' יהודה: ה"כ: