בא להוציא אחרים ידי חובתן כיצד יעשה.
והבא להוציא אחרים ידי חובתם. באגדה והלל וסדר ברכת מצה ומרור: יקדש וישתה כוס ראשון. ויטבול טיבול ירק הראשון. ויאמר האגדה. וישתה כוס שני ויפרוס פרוסת ברכת מצה. המוציא. ועל אכילת מצה. ויאכל. ויברך על מרור ויאכל. ויכרוך כהילל. ויקום ויעשה כן בכמה בתים. וכן בביתו באחרונה. ויגמור סעודתו ויברך על מזונו. וישתה כוס שלישי ועל הרביעי יאמר עליו הלל המצרי. ויברך וישתה. שלא אסרו. ואחר כך ילך לבית שני. והם יברכו על מזונם. וישתו כוסם. ועל הרביעי יגמור להם הלל המצרי. ויברך וישתה. שלא אסרו רבותי' לשתות אלא בין שלישי לרביעי. ופירשו הדבר בתלמוד ירושלמי שלא ישתכר. ולא (יבא) [יבין] באומרו את ההלל. אבל יין שבתוך המזון אינו משתכר. ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם את ההלל לא ישתה בשני כלל. אלא יגמור להם את ההלל והן יברכו וישתו. ומי שגמר סעודתו בביתו ואוכל מצה הנאכלת באחרונה. לשום מצה אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר. לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואסור לאכול. וגם לשתות הוא אסור. אחר ששתה ארבע כוסות בביתו שיגמור שוב את ההלל בבית אחר. לפי שנשתכר בכוסות שלאחר המזון. ואם צריכין לו יקדש ולא ישתה: ועל הירקות יברכו הם בורא פרי האדמה ויאכלו. ואת האגדה יאמר. והם יברכו וישתו. וברכת המוציא. ועל אכילת מצה. רשאי הוא לברך ולהוציאם ידי חובתן. ויאכילם. ולא יאכל הוא. וכן על המרור. שכן שנו רבותי' לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא א'כ אוכל עמהן. אבל ברכת היין של קידוש היום וברכת הלחם של מצוה התירו. לפי שהן חובה. וכל ישר' ערבים זה בזה. ואי אפשר לאכילת מצה בלא המוציא. ולא קידוש היום בלא ברכת היין. וכן ברכת מרור חובה היא. ומוציא אחרים אעפ"י שיצא. אבל ברכת הירקות שהיא בפני עצמה ובטיבול לעצמו. אע"פ שהיא לפטור את המרור מברכת (כהנים) [הנהנין]. שאסורין ליהנות בלא ברכה. דומה היא לברכת הלחם שבשאר ימות השנה שאינה חובה. ולא יברכנה להם. מאחר שאינו אוכל עמהן. ואת ההלל יגמור להן אחר סעודתם. והן יברכו על כוסות שלהן מזון והלל: וגם סדר ארוכה מבואר במדרשין טעמין ונסדר מפי רבינו שלמה יזכור לברכה טובה: