דין עריבת שולחן.
ליל שימורים נהגו לערוך שלחן מבעוד יום לצורך יום טוב. כאותה ששנינו גבי שבת בכל כתבי. א"ר יוסי בר' יהודה שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע. כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחנו ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו כו'. מתוך כך עשו כן לימים טובים. דאע"ג דתניא בערבי פסחים ושוין שאין מביאין את השלחן אלא א"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש. דמשמע דלכתחילה לא יביאו. מ"מ מנהג יפה הוא שלא לחלוק בין שבת ליום טוב. ופריסת מפה מיחזי כמאן דליתיה לשלחן. ופי' רבינו שמואל מ"כ טעמ' כדמפר' בשאלתות דרב אחאי בפרש' וישמע יתרו. וכת' בהו הכי. וקרוב תכא מקמי קידושא לא מקרבינן. מאי טעמ' כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא. והיכא דקריבו לא מסלקינן ליה לאחוריה. אלא פורס מפה ומקדש. דתניא ושוין שאין כו'. ורב אחאי הכי פסיק. ופליג אר' יוסי בר' יהודה דלא ליעבד לכתחילה אלא ודאי הכי קאמר אין מביאין את השלחן קודם קידוש בלא פריסת מפה על הלחם ואם הביאו אינו צריך לסלק אלא פורס מפה ומקדש אי סבירא ליה דלכתחילה לא. כי הוה חזי דמשמשין ובאין ורוצין להביא לימא להו המתינו עד דנקדש ולא ליפרוס מפה. ועוד הא דתניא ושוין שאין מביאין. הכי נמי משמע בשבת כמו ביום טוב. ואפילו הכי משמע דלכתחילה יערוך אותו משום תפילת הטוב ועניית הרע. והכי הוה לן למימר כדפרישית לעיל. מדנימ' דפליגי ר' יוסי ומתני' אהדדי. ומיהו אי לאו רב אחאי דנקט שבת במילתיה ומייתי ראייה ממתני' דהכא הוה אמינא לא פליגי אהדדי. דהוה אוקימנא בהא מתנית' בפסח דאיירי בה. והוא הדין לשאר ימים טובים. ומילתי' (דרב יוסף) (דר' יוסי) בשבת (גרירא) [גרידא] משום הטוב והרע: ועוד שמעתי טעם בפריסת מפה. דשתי הלחם דשבת כנגד המן הם. כדא"ר אבא חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות בשבת. דכתיב לחם משנה וא"ר אבא חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרי ובצע חדא. א' לקטו כת'. וגבי מן אמרי' בסדר יומא. א"ר יוסי בר' חנינא טל מלמעלה טל מלמטה. ודומה כמי שמונח בקופסא. לפיכך מכסים הלחם זכר למן. ונראה לפיכך עורכין הלחם בין שתי מפות. דאם לא כן דיי בפריסת מפה אחת על הלחם. והלחם על השלחן. ואף ביום טוב כמו כן. שכן מצינו במכילתא. שכשם שהמן יורד מערב שבת לשבת כן יורד מערב יום טוב ליום טוב. וא"כ לפי דברינו זה אפילו הביא שלחנו לאחר שקידש פורס מפה על הלחם: