וביום שביעי של פסח. מתרגם ויהי בשלח:
קז.
והוה כד שלח פרעה ית עמא ולא (דברינו) [דברינון] י"י אורח ארעא פלשתאי ארי קריבא הוא. מאתן אלפין דנפקו ממצרים תלתין שנין קדם קיצא די"י. מאתן אלפין גוברין ריגלאין בני חילא הוו כולהון משבטא דאפרים מאחדין בתריסין ובמאני זיינא וברמחין. הן הן גרמיא. יבישיא. דאחיא יתהון י"י על ידי יחזקאל נבייא בבקעת דירא. ומהן גרמיא הוו מאני דשתי בהון נבוכד נצר רשיעא. ובשעתא דאחיא יתהון י"י על ידי יחזקאל נבייא. הוו טפחין ליה לההוא רשיעא על פומיה ומקרבין גרמא לות גרמיה. וחיו וקמו על ריגליהון. משירייו סגיאן לחדא לחדא. כולהון קמו. בר מן גברא חד דלא קם. אמר נבייא קדם י"י מה הוו עובדוהי דההוא גברא דלא קם ובכן אמר ליה י"י בחיבולייא יהב ובריביתא יסב ויחי (א)גליון כת"י: הכא אמרינן בפ איזה נשך. למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה וצריכי כו'. מכלל שזה תלוי בזה ומצינו שבני נח נצטוו על הגזל. לפיכך קנס אותן לומר שלא יחיה. כדכת' ביחזקאל בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה מות ימות דמיו בו יהיה. אבל ריבית לא מצינו שבני נח נצטוו. אם לא מפני איסור גזל:. לא יחיי. ובכן אחוי ליה י"י ליחזקאל אתא הדין שכן עתיד לאחאה מיתייא. ובכן אמר ליה י"י דילמא יזועון עמא במיחזיהון אחיהון מיתייא וידחלון ויתובון למצרים: ויסב: ואסחר י"י ית עמא אורח מדברא לימא דסוף ומזרזין סליקו בני ישראל מארעא דמצרים: ויקח: ואסיק משה ית גרמיה דיוסף עימיה ארי אומאה אומי ית בני ישר' למימר מדכר דכיר י"י יתכון ותסקון ית גרמיי מיכא עימכון: ויטעו: ונטלו מסוכות ושרו באיתם דבסטר מדברא: וי"י: וי"י מדבר קדמיהון ביממא בעמודא דעננא לדברותהון באורחא ובליליא בעמודא דאישתא לאנהרא להון למיזל ביממא ובליליא: לא: לא עדי עמודא דעננא ביממא ואף לא עמודא דאישתא בליליא קדם עמא: וידבר: ומליל: דבר: מליל עם בני ישרי ויתובון וישורון קדם פום חירתא בין מגדלא ובין ימא קדם בעיל צפון לקיבלי תשרון על ימא: ואמר: ואמר פרעה על בני ישר' מעורבלין אינון בארעא אחד עליהון מדברא: וחזקתי: ואיתקף ית ליבא דפרעה וירדף בתריהון ואתייקר בפרעה ובכל משרייתיה וידעון ארי אנא י"י ועבדו [כן]: ויוגד: ואיתחוה למלכא דמצרים [ארי] אזל עמא ואתהפיך ליבא דפרעה ועבדוהי על עמא ואמרו מה דא עבדנא ארי שילחנא ית ישראל מלמיפלחנא: ויאסר: וטקיס ית רתיכוהי וית עמיה דבר עימיה: ויקח: ודבר שית מאה רתיכין בחירן וכל רתיכי מצרים וגיברין ממנו על כולהון: ויחזק: ותקיף י"י ית ליבא דפרעה מלכא דמצרים ורדף בתר בני ישר' ובני ישר' נפקו בריש גלי: וירדפו: ורדפו מצראי בתריהון ואדביקו יתהון כד שרן על ימא כל סוסוות רתיכי פרעה ופרשוהי ומשריתיה על פום חירתא לקדם בעיל צפון: ופרעה: ופרעה קריב וזקפו בני ישר' ית עיניהון והא מצראי נטלין בתריהון ודחילו לחדא וצווחו בני ישר' קדם י"י: ויאמרו: ואמרו למשה המדלית קוברין במצרים דברתנא לממת במדברא מה דא עבדתא לנא לאפקותנא ממצרים: הלא: הלא דין פיתגמא דמלילנא עמי במצרים למימר שבוק מיננא וניפלח ית מצראי [ארי טב לנא דנפלח ית מצראי] מרגמות במדברא: ויאמר: ואמר משה לעמא לא תדחלון אתעתדו וחמון ית פורקנא די"י ויעביד לכון יומא דין ארי כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחמיהון עוד עד עלמא: י"י: י"י יגיח לכון קרב ואתון תשתקון: ויאמר: ואמר י"י למשה קבילית צלותך מליל עם בני ישראל ויטלון: ואתה: ואת טול ית חוטרך ומרים ידך על ימא ובזעיר. וייעלון בני ישר' בגו ימא ביבשתא: ואני: ואנא הא אנא מתקיף ית ליבא דפרעה מלכא דמצרים וייעלון בתריהון ואתייקר בפרעה ובכל משרייתיה ברתיכוהי ובפרשוהי: [וידעו. וידעון מצראי ארי אנא ה' באתיקרותו בפרעה ברתיכוהו ובפרשוהי] ויסע: ונטל מלאכיא די"י דמדבר קדם משריתא דישר' ואזל מבתריהון ונטל עמודא דעננא מן קדמיהון ושרא מבתריהון: ויבא: ואתא בין משריתא דישר' ובין משריתא דמצרים והוה עננא וקבלא למצראי ולישראל נהר כל ליליא ולא איתקריבו דין לות דין כל ליליא: ויט: וארים משה ית ידיה על ימא ודבר י"י ית ימא ברוח קידומא תקיף כל ליליא ושוי ית ימא ליבשתא ואיתבזעו מיא: ויבאו: ועלו בני ישר' בגו ימא ביבשתא ומיא להון שורין מימיניהון ומשמאליהון: וירדפו: ורדפו מצראי ועלו בתריהון כל סוסוות רתיכי פרעה ופרשוהי ומשרייתי' לנו ימא: ויהי: והוה במטרות צפרא ואסתכי י"י על משריתא דמצראי בעמודא דאישתא ועננא ושגיש ית משריתא דמצראי: ויסר: (ואערי) [ואעדי] ית גלגלי רתיכוהי ומדברין להון בתקוף ואמרו מצראי ניעירוק מן קדם ישר' ארי דא היא גבורתא די"י דעבד (לבון) [להון] קרבין במצרים: ויאמר: ואמר י"י למשה ארים ית ידך על ימא ויתובון מיא על מצראי על רתיכוהי ועל פרשוהי: ויט: וארים משה ית ידיה על ימא ותב ימא לעידן צפרא לתוקפיה (ומיא) [ומצראי] ערקין לקדמותיה ושניק י"י ית מצראי לגו ימא: וישבו: ותבו מיא וחפו ית רתיכיא וית פרשיא לכל חילוות פרעה דעלין בתריהון בימא לא אשתאר בהון עד חד: ובני: ובני ישר' הליכו ביבשתא בגו ימא ומיא להון שורין מימיניהון ומשמאליהון:
ומנעים את קולו בנעימה ובנגינה: איזיל משה: ר' היה אומרו על ואתה הרם מטך והוא מקום הראוי לו לפי (לפי) הדיבור. ועליו הוא מתרגם בירושלמי: ותשובה ראיתי לאומרו. על ויושע לספר השירה:
איזול משה וקום על ימא. ואמור לימא זע מן קדם אל. בשמי תיזיל ותימור לימא דאנא שלוחיה. דיוצר בראשית. גלי אורחך שעתא זעירא ויעברון בגווך פריקוי דקיריס. דשבטוי דיעקב שריין בעקא. ושנאיהון רדפין בתריהון. הא אם את סגרת מן קדמיהון ופרעה רשיעא אתי מבתריהון: ואזל משה וקם על ימא ואמר לימא זע מן קדם אל. זע ימא מן קדם משה כד חמא בידוהי חטר דניסיא. חימא ורוגזא עלת לימא והות מתרברב למחזור לבתריה. טען היא לך בריה דעמרם לית אנא שליט וקשיש (מונאי) [מינך]. יומין תלתא אנא רב מינך דאנא אתבריתי בתלתא ואת בשיתא. כד חמא משה ימא מסרהב וגלוהי מתרברבין עליה. הכדין אמר ליה. לית שעתא דא שעתא דדינא דישר' שריין בעקא:
מתיב משה ואמר לימא אנא שלוחיה דיוצר בראשית. נהפך ימא כד שמע מילתיה למיעבד רעותיה דמריה דשמיא. סוף מיליא אמר ימא למשה מן קדם ילוד איתתא לית אנא מיתכביש. ענה משה ואמר רב מינאי ומינך יכבוש יתך. פתח משה פומיה בשירה והכדין אמר בתושבחתא. צלותיה דמשה עלת בבעו ובתחנונים אמר מילתיה. קרא אמרת ליה בסיפרא דאורייתא כען תיחמי מה איעביד לפרעה רשיעה. ריבוניה דעלמא לא תמסור עמך בידוי דפרעה רשיעא. רם יהב ליה חטר דניסיא לחבלא כל מרודיא. שמע ים קל רוחא דקודשא דמתמליל עם משה מיגו נורא. תב ימא ונחו גלוהי ועברו בגויה בני ישר': ויושע:
ופרק ושיזיב י"י ביומא ההוא ית ישר' מידא דמצראי וחמון ישר' ית מצראי מייתין רמאין על כיף ימא: וירא: וחמון ישר' ית גבורא ידא רבתא [דעבד ה' במצראי ודחילו עמא מן] קדם י"י והאמינו במימרא די"י ובנביאותיה דמשה עבדיה: אז: הכדין שבח משה ובני ישר' ית שבח שירתא (חדא) [הדא] קדם י"י. ואמרו למימר נודי ונשבח קדם י"י דהוא רם על רמיא ומתגאה על גיותניא. וכל מאן דמתגאה קדמוהי הוא במימרי' מתפרע מיניה. מצראי וסוסוון ורתיכיהון על דאיתגאו ורדפו בתר בני ישר' רמא וטבע יתהון בימא דסוף: עזי: תוקפן ורב תושבחתן הא ריבון כל עלמא י"י ואמר במימריה והוה לן לפריק. דין הוא אלהנא ונשבחיניה. אלהא דאבהתנא ונרוממיניה: י"י איש מלחמה י"י שמו:
ארבע כיתון אתעבידו בני ישר' כד הוו קיימין על ימא דסוף. חדא הוה אמרה נפיל בימא. וחדא הוה אמרה נסדר לקיבליהון סדרי קרבא. וחדא הוה אמרה נחזור למצרים. וחדא הוה אמרה ניצווח ונימני לקיבליהון ונערבב יתהון. כתא דהוה אמרה נפיל בימא. אמר להון משה לא תדחלון: אתעתדו וחזו ית פורקנא די"י דיעביד לכון יומא דין. כתא דהוה אמרה נסדר לקיבליהון סדרי קרבא. אמר להון משה לא תדחלון. קומו ושתיקו והבו יקר ותושבחן ורוממו לאלהכון. כתא דהוה אמרה נחזור למצראי אמר להון לא תדחלון. ארי כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחזיהון עוד עד עלמא. כתא דהוה אמרה ניצווח ונמני לקבליהון ונערבב יתהון. אמר להון משה לא תדחלון. י"י אלהנא דהוא עביד לבון נצחני קרביכון י"י שמיה. כשמיה כן גבורתיה כן תוקפיה וכן מלכותיה. יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמין: מרכבות פרעה: רתיכי פרעה וחילוותיה רמא בימא ושפר עולימוהי ימא וטבע יתהון בימא דסוף: תהומות: תהומיא חפו עליהון נחתו במצולתא במיא רבא כאבנא: ימינך: ימינך י"י אדירא בחילא ימינך י"י חברת סנאה ובעיל דבבא: וברוב: ובסגי תוקפך תברתא שורי דבעלי דבביהון דקמו על עמך שלחת מלאך רוגזך ומלהט יתהון כמא דמלהט נורא לקשא: וברוח: ובמימר מן קדמך י"י אתעבידו מיא עורמין עורמין קמו להון צרירין כזיקייא מיא אזליא קפו תהומי בפילגוס תהומא רבא: אמר: אמר פרעה רשיעא סנאה ובעיל דבבא ארדוף בתר בני ישר' ונערבב יתהון כשהן שריין על כיף ימא אבוז מינהון ביזא רבה ואשבי מנהון שביא רבה. אפלג מינהון לעמי עבדי קרבא עד דתתמלי נפשי מינהון ובתר כן אשלוף חרבי מן תייקא ואשיצי יתהון ביד ימיני: נשפת: אשפת ברוח מן קדמך י"י כסו עליהון מיא דימא אישתקעו באברא במיא משבחייא: מי: מאן כוותך באילי מרומך י"י מאן כוותך אדיר בקודשא דחיל תושבחן עביד ניסין ופלאים לעמיה בית ישר': נטית: ימא וארעא הוו מדיינין כחדא ימא אמרה לארעא קבילי בנייכי וארעא אמרה לימא קבילי קטולייכי. לא ארעא צביא למיבלע יתהון ולא ימא צביא למיקבל יתהון. דחלא אחדת לארעא מן אבוהא דבשמיא דלית הוא תבע יתהון מינה לעלמא דאתי. מה הבל חד גברא כד קטליה אחוהי לט ורגז קודשא בדיך הוא על דבלעית ית דמיה אף על דמיה עמא רבא הדין אם אבלע יתהון. בכן ארכין קודשא בריך הוא ידיה בשבועה דלית הוא תבע יתהון מינה. מיד פתחת ארעא פומה ובלעת יתהון: נחית: דברתהי בטבוותך עמא דנן דפרקתא (סוברתי) [סוברהי] בתוקפך למדור בית שכינת קודשך: שמעו: שמעו עממיא ומתרגזין דחלא אחזת יתהון כל דהוו יתבי בפלשת: אז: בכין אתבהילו רבני אדום תקיפי מואבאי אחזת יתהון רתיתא אתברו ליבהון בגויהון כל דיירי ארעא דכנען: תפל: תפיל עליהון אימתא ודחלתא בתקוף אדרע גבורתך ובסגי תוקפך ישתקון כאבנא עד זמן דייעברון עמך י"י ית נחלי ארנונא עד זמן דייעברון עמך הדין דפרקתא ית מגיזת יובקא: תביאמו: תעיל יתהון ותחסין יתהון בטורא דאחסנתך אתר מזומן לבית מקדשא אתקינתא י"י בית מקדשך י"י תרתין ידך שכללו יתיה: י"י:
ארבע לילוון כתיבין (בוספר) [בספר] דוכרניא: ליליא קדמאה כד איתגלי י"י על עלמא למיברא יתיה הוה עלמא תהי ובהי וחשוכה פריס על אפי תהומא ובמימריה הוה נהיר ומנהיר וקרא יתיה ליליא קדמאה: ליליא תיניינא. כד איתגלי י"י על אברם בין פלגיא. הוה אברהם בר מאה שנין ושרה אתתיה ברת תשעין שנין כד אתיליד יצחק. למיקיימא מה דאמר כתבא אברהם בר מאה שנין יליד ושרה איתתיה ברת תשעין שנין תליד. הלא בר תלתין ושבע שנין. הוה יצחק בריה בזמן דאתותב על גבי מדבחא שמיא ארכינו ונחתו (וחזו) [וחזא] יצחק שכלוליהון וזלגו עינוהי למרומא. וקרא יתיה ליליא תיניינא: ליליא תליתאה. כד איתגלי י"י על מצראי בפלגות ליליא: הוה ידיה דשמאלא מקטלא בוכריהון דמצראי וידיה דימינא הוה משיזבא בוכריהון דישר'. למקיימא מה דאמר כתבא ברי בוכרי ישר'. וקרא יתיה ליליא תליתאה: ליליא רביעאה. כד ישלים י"י עלמא קיציה למתפרקא. ניריה דפרזלא יתברון ועבדי רשיעא ישתיצון. משה הוי נפיק מן מדברא ומלכא משיחא מן רומא. דין ידבר בריש ענא ודין ידבר בריש ענא ומימרא די"י מדבר בין תרויהון ואינון מהלכין כחדא ויימרון בני ישר' דין הוא אלהנא מלכותיה קאים בעלמא הדין ובעלמא דאתי לעלם ולעלמי עלמין דיליה הוא: כי בא:
ארי עלו סוסות פרעה ברתיכוהי ובפרשוהי בימא ואתיב י"י עליהון ית מי ימא ובני ישר' הליכו ביבשתא בגו ימא: ותקח: (ונשיב) [ונשיבת] מרים נביאתה אחתיה דאהרן ית תופא בידא ונפקו כל נשיא בתרהא בתופין ובחינגין: ותען: ומעניא (להין) [להן] מרים שבחו ואודו קדם י"י ארי איתגאי על גיותניא וגיאותא דיליה הוא סוסיא ורוכביה רמא בימא: ויסע: ואטיל משה ית ישר' מימא דסוף ונפקו למדברא דחגרא ואזלו תלתא יומין במדברא ולא אשכחו מיא: ויבאו: ואתו למרה ולא יכילו למשתי מיא ממרה ארי מרירו אינון על כן קרא שמה מרה: וילונו: ואתרעמו עמא על משה למימר מה נשתי: ויצעק: וצלי קדם י"י ואלפיה י"י אעא ורמא למיא ובסימו מיא תמן גזר ליה קיים ודין ותמן נסייה: ויאמר: ואמר אם קבלא תקביל למימרא די"י אלהך ודכשר קדמוהי תעביד ותצית לפיקודוהי ותנטר כל קיימוהי כל מרעין דשויתי במצרים לא אשוינון עלך. ארי אנא י"י אסך:
ויעמוד המפטיר: וקורא בתורה שנייה והקרבתם. ומפטיר בשירת דוד כולה בשמואל שיציאת מצרים באמציעתה. עם עקש תתפל. זה פרעה. ואין ר' מניח לדלג באותה הפטרה לפי שבאותו דילוג מדבר ביציאת מצרים. וכן נוהגין במלכות (לוהיר) [לותיר]: וגומרין כל השירה: