Machzor Vitry, Laws of Mincha and Maariv 76

עו.
מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה. מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה. פלג מנחה אחת עשרה שעות חסר רביע: תפילת המנחה עד הערב. ר' יהודה או' עד פלג המנחה: אבל מוספין כל היום. אמר ר' יוחנן נקרא פושע: ולית הילכת' כרב הונא דאמ' אסור לו לאדם שיטעום כלום קוד' שיתפלל תפילת מוספין. דלית הילכתא כר' יהושע בן לוי דאמ' כוון שהגיע תפילת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה: והיכא דפשע ולא צלי דמוסף עד דמטא זמן תפילת המנחה. מצלי מרישא דמנחה ובתר כן דמוסף: דתנו רבנן. היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוספין. מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחת שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. וא"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. מאי טעמי כיון דמטא לה זמן מנחה כמאן תרוייהו דמי: שכח ולא התפלל שחרית. מתפלל במנחה שלש. אחת של ערבית ואחת של שחרית ואחת של מנחה. בתחילה מתפלל תפילת המנחה בעיתה: ת"ר במוצא שבת שתים. ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה. ואם הבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה. שנייה עלתה לו. ראשונה לא עלתה לו: תפילת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע אילמ' דאזיל ומצלי כולי ליליא. ליתני תפילת הערב כל הלילה. אלא מאי אין לה קבע. אינה קבע. כמאן דאמר תפילת רשות. והא דקאמרי' תפילת ערבית רשות או חובה. הני מילי היכא דלא קבעו כלל לצלויי. אבל [או] צלי או קבליה עליה חובה. ואי טעי בה הדר ומצלי. דאי לא תימ' הכי. בראש הדש דקאמרי' טעה ולא הזכיר של ראש חדש ערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין החדש אלא ביום. מאי איריא ראש חדש תיפוק לי בימים טובים ושבתות נמי אין מחזירין אותו דהא תפילת ערבית רשות. אלא ש"מ כי קאמרי תפילת ערבית רשות. הני מילי היכא דלא קבעי לצלויי כלל. אבל היכא דקבעי לצלויי. שוויה עליה כחובה. ואי טעי בשבת וימים טובים מהדרינן ליה ועוד דקאמרי' ביציאות שבת. הני חברין בבלאי למאן דאמ' תפילת ערבית רשות כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה: מכלל דכל כמה דלא התיר חגורו מטרחינן ליה והכא נמי כיון דמצלי גלי נפשיה עליה. דלא קבעי למיפטר נפשיה. ואי טעי הדר מצלי: מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ועד סוף אשמורת הראשונה דברי ר' אליעזר וחכמים או' עד חצות. רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר: תנו רבנן חכמי' עשו חיזוק לדבריהם וסייג להרחיק אדם מן העבירה. שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומ' אכנס בביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחרי כן אקרא קרית שמע ואתפלל ונמצא ישן כל הלילה: אלא אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב: א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם קרית שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מיטתו. א"ר יוסי מאי קראה (תהילים ד׳:ה׳) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם וגו': אמר רב נחמן בר יצחק אם תלמיד חכם הוא אינו צריך. אמר אביי אף תלמיד חכם צריך למימר האי קרא בידך אפקיד רוחי פדית אותי י"י אל אמת (תהילים ל״א:ו׳). א"ר אלעזר כל הקורא קרית שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו. שנ' (שם קמט) רוממות אל בגרונם חרב פיפיות בידם. מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימ' רב אשי מרישיה דעיניינא (שם) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משבכותם. ואי אשתלי ולא קרא שמע באורתא קרי עד דסליק עמודא דצפרא. [דתנן]: ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר (דהלכה) [והלכה] כר"ג: תניא א"ר שמעון בן יוחי פעמים שאדם קורא שמע שתי פעמים בלילה. אחת כשיעלה עמוד השחר ואחת אחר שיעלה עמוד השחר. ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה: א"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן יוחי. ואיכא דמתני לה אהא דתניא ר' שמעון בן יוחי אומר משום ר' עקיבא פעמים שאדם קורא שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה כיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא. נפיק ידי חובתו דליליא: א"ר (יוחנן) [אחא] בר חנינא א"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון שאמר משום ר' עקיבא א"ר זירא ובלבד שלא (שלא) יאמר השכיבנו: קרית שמע ערבית והלל בלילי פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר: כך היה מנהג טוב בירושלם לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום בן [י"א] שנה עד עצם היום (הזה): בן שתים [עשרה] להשלים. ואחר כך סובלים ומקרבן לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה לת'ח'מ'ט' וכל מי שהיה גדול הימנו בעיר היה עומד במקומו והולך לפניו ומשתחוה לו להתפלל בעדו. ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים. ולבם לשמים. ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם. אלא היו מוליכין אותם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי לזרזן במצות: במסכת סופרים: ביום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמ' אתם נצבים היום כולכם וגו': טפכם נשיכם. אנשים באים לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות. טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן. ומכאן נהגו בנות ישר' קטנות לבא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. כדי ליתן שכר למביאיהם: הכל נשלם: