דין איסור הניכר ואצלו רוב היתר הניכר ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה לקח אסור מן התורה. דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואם נמצאת חתיכה אחת לארץ או לקחה גוי שלא בפנינו או עכבר אז מותר. דכל דפריש מרובה פריש. וליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהקבוע ניכר וידוע האיסור היכן הוא. דלא מחזקינן גברי ברשיעי ליקח מן האיסור ודאי בלאו הכי יכול לקנות נבלה מן השוק. אבל בדבר המעורב יחד איסור והיתר לא שייך למימר כל קבוע כמחצה ובטל שפיר. ואם דבר שבמניין הוא או ראוייה להתכבד דלא בטיל אפי' מעורב באלף ואסור הכל מדרבנן אם פירש אחד מהן אותו אסור. גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דשם מן התורה בטל ואינו אסור אלא מדרבנן. אי שרינן למישקל בפירוש אתי למישקל בקבוע כדאי' פ' התערובת. וזאב שדרס בהמה אחת בין הרבה שייך לדין זה. ואין להתירם מטעם תערובת אפילו לאחר שפירשו זה מזה. כדפרי'. ורבינו יעקב היה מתיר לאחרי שפירשו זה מזה מטעם דכל דפריש מרובא פריש. ואולי ההיא דפרק התערובת דגזר שמא הוה מוקי לה דווקא בקדשים. וגם אין להתיר הבהמות מטעם ספק דרס בשן ומותר. ואפילו דרס ביד שמא אין זאת. דבסוף הילכות איסור והיתר פירשתי הדבר שיש בו ספק איסורא דאורייתא והוא דבר שבמניין אפי' באלף לא בטיל. כגון ביצה ספק טריפה דלא בטלה באלף כולן אסורות קאי אפי' אספיקא. דלא כרבינו יעקב: