פסק: זה סדר הגט:
צריך שיקח הבעל משלו קלף ודיו וקולמוס וימסרנו לסופר. ואם אין לו יקנו לו לבעל. דהא בעינן וכתב ונתן. והוא הדין אם כתבו הסופר בקלף שלו במצות הבעל שהוא כשר. ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו. כדתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו'. משמע שכותבו הסופר בקלף שלו. אבל עדיף טפי ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך. שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט. כלומר כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כאשר נשאר מן הדיו. ויצוה הבעל לסופר בפני עדים כשירים שאין קרובין זה לזה לא לבעל ולא לאשה. ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתו עד שיהא טוב. לדעתו או לדעת החכם אשר בעיר. ואם הסופר אינו קרוב סגי בעד אחד עמו. וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודיעם שכותבו לשם פלונית אשת פלוני. ואחרי כן יאמר הבעל לעדים כשירים לחתום בגט והסופר אינו יכול להיות אחד מעדי חתימה דחתם סופר ועד שמא פסול. כדפריש לעיל. בשמעת' דאו' אמרו. ואעפ"י שהן שלש כתות עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב ועידי כתיבה לשמה ועידי חתימה לשמה אין בכך כלום. ולא מקרי חצי דבר כיון שכל כת וכת מעידה כל מה שצריך לראות בשעת ראייה. דומיא דשלש כיתות דעידי חזקה שכל אחת ראת בכל פעם כל מה שיכול לראות. ולא כפי' רב אלפס דמפרש התם דאינו קרי חצי דבר משום שעדות כל כת וכת מועיל לעניין להחזיר פירות. ואולם לאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב הדבר לעשות הכל בבת אחת. שיאמר הבעל לסופר בפני עדים כשירים לכתוב גט לאשתו. ולאותם עדים יהיו בשעת שכותבו. ואמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית אשת פלוני. ולאותם עדים יאמר הבעל שיחתמו בגט. ואם אין שום עד בשעת כתיבה נראה שהוא כשר. דמסתמא כיון שהבעל צוה בפני עדים לסופר לכתבו. כתבו לשמה. בהכשר. ואפי' אינו מכיר כתיבת הסופר דרוב בקיאין הן. ולא הצריכו חכמים להיות בשעת כתיבה כי אם השליח המוליך גט לאשתו. שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם. שלא יוציא הבעל לעז על הגט. אבל כשהבעל עצמו נותנו אין לחוש שמא כתבו שלא לשמה. דאי יש לחוש שמא טעה הסופר או הבעל א"כ הוא עצמו שהביא גיטו אמאי אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא ודאי אין לחוש שמא טעה שרוב בקיאין הן. ובשליח הולכה דוקא הצריכו שלא יוציא הבעל לעז. ואע"פ כן טוב הדבר להיות עדים בשעת כתיבה. וכן עמא דבר. ויחתמו העדים למטה ולא ירחיקו מכתיבת הגט יותר מריוח חלק שטה אחת. ויחתמו בראש השיטה שלא יהא חלק מימין חתימה בגיליון כדי שיוכלו לכתוב פלוני לוה מפלוני [ואחרי כן יניחנו] עד שיהיה יבש. (ואחרי כן יניחנו) שלא יהא קרוי יכול להזדייף ואחרי כן יבטל הבעל כל מודעי דעבד. ואחרי כן יתננו לאשה בפני עדים. ותהא ידה פתוחה עד שיניח הבעל הגט מאיליו. ויאמר לה בשעת נתינה התקבלי גיטך ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם ויקראוהו העדים או יעיינו בטוב סמוך לנתינה שזהו גיטה שחתמו בו ואותו שנכתב בשבילה. אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לורכיה וי"ו אחרונה של וכדו. דלא לישתמע כדי. ולורכיה וי"ו שבאמצע תירוכין. שיבוקין. פטורין. דלא לישתמע שביקין. תריכין. פטירין. וקאי אנשים דעלמא. (ודיתי הויין) [ודי תיהוייין], (דתינביין) [דיתיצבייין]. תלתא יודי"ן. סמוכות לנו"ן. ובמכתב רבינו טוב עלם כתוב עוד שתי יודי"ן נגדם אחרות אחת סמוך לדל"ת ואחת סמוך לתי"ו. זהו חמשה יודי"ן בכל תיבה ותיבה. ולכתוב למהך בלא יו"ד אחר הלמ"ד. דלא לישתמע לי מהך. ולירחיק רגל שמאל של ה"י (מגנו) [מגנו], דלא לישתמע למחך. חוכא. ויכתוב להתנסבא. ולא לא יתנסבא. שתי תיבות. ויכתוב ודן. בלא יו"ד. (דמשמע ודן) [דלא לשתמע ודין]. דינא. ולא ליכתוב ואגרת ביו"ד. אלא ואגרת בלא יוד. עד כאן מספר התרומה.