1
ואם שפך גוי יין מכלי אל כלי בכוונה וגם היה יודע שהוא יין אסור אף בהנאה, כמו בעובדא דר' יוחנן בן ארזא דחד אסר אפי' בהנאה, לפי שסובר שהגוי יודע שזהו יין, ומוקמי' ליה (באודיק אודוקי) [באוריק אוריקי], וכן אמר רב פפא גוי אדנא של יין וישר' אכובא ריקנית ושפיך גוי הדנא בתוך הכובא חמרא אסיר, והיינו אפי' בהנאה, כדפי'. אבל מה שנשאר בכלי שעדיין לא עירה עדיין מותר בשתייה, למאן דאמר נצוק אינו חיבור, ולמאן דאמר נצוק חיבור מותר אי מיקטף קטופי כדאמרי' גבי מערה חבית של יין כשר לבור של יין נסך, קילוח שמחבית לבור אסור ומה שבחבית מותר, ומוקי לה בגוי המערה, דמה דלבראי גזור רבנן שיצא על ידי כחו, ומה דלגואי לא גזור, ומה שנפל לחוץ, דאמרן דאסור היינו דווקא כי עירה גוי לבדו, אבל סייע לו ישר' לערות מותר הכל: