אם נתייאשו הבעלים מהן וכו'. פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ב) [ע"א], אפלוגתא דאביי ורבא אי יאוש שלא מדעת הוי יאוש, ומייתי ברייתא דקתני, שטף נהר קוריו עציו ואבניו וכו', אמנם התוס' ז"ל גרסי אם נתייאשו הבעלים וזו היא גירסת רבינו, אלא שהיה לו לפרש דמיירי שיכול להציל בקל כמו שכתבו התוס' שם, דאי לאו הכי [הוי] כמזוטו של ים, וידוע דרבינו [דרכו] להעתיק הברייתא, ואין לטעות בזה שהרי כבר הוא מבואר מזוטו של ים ושלילותו של נהר שביאר לקמן פרק י"א דין י', והראב"ד ז"ל מפני שגורס כגירסת רש"י לכך השיג על רבינו, גם הרב המגיד ז"ל נראה שהבין כן עיין עליו, אלא מצאתי בשיטה מקובצת שהביא דהראב"ד גורס בברייתא אם נתייאשו הבעלים, אלא שהקשה שם וזה לשונו: וא"ת כיון שאינו יכול להציל הרי הוא כזוטו של ים, אינו כלום, כי זוטו של ים ושלילותו של נהר אינו מקום הצלה, ואם ינצל משום דבר מעשה שמים הוא ואחת מני אלף הוא אבל שאר מקומות מקום הצלה הם ע"כ, מעתה יש לומר דזו היתה כוונתו כאן, דרבינו הזכיר כאן שלילותו של נהר וזוטו של ים, וכתב עליהם אם ידע בודאי שנתייאשו הבעלים, וזה אינו לדעתו ז"ל כי אלו אין להם הצלה ע"פ הרוב, אך כבר כתבנו שדין זה כבר הזכירו רבינו פרק י"א, ועיין מה שכתבתי בהל' שלוחין ושותפין בפרק ה' דין ז' בס"ד.