היה עד אחד מעידו וכו'. ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל, והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו דקאי לעיל, איירי בשנכנס למשכנו עיי"ש, ואף שאומר בחובי נטלתי דמשמע דבשביל חובו נכנס למשכנו מ"מ אינו מוכרח, והרב בית יוסף ז"ל חו"מ סי' צ' כתב דהך שבועה דנקיטת חפץ לא קיימא אלא באומר לא גזלתי, דבאומר בחובי נטלתי כיון שמודה לדברי העד הוי ליה מחוייב שבועה, ואינו יכול לישבע ומשלם כמו שכתב רבינו לקמן דין י"ג וי"ד, הוי ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, וסוף דבר הניח דברי רבינו והטור בצ"ע, והרב ב"ח ז"ל כתב שם, דגם באומר בחובי נטלתי לא גרע ממי שטוען על משכון שבידו כך וכך חייב לי דנשבע בנקיטת חפץ וכו', ולא זכיתי להבין דבריו, דבההיא דמשכון תחת ידו אין שם עד, משא"כ ביש עד והוא מודה לדברי העד דהוי ליה מחוייב שבועה וכו', שהוא הדין שכתב רבינו לקמיה, דמתוך שאינו יכול לישבע משלם, מעתה הכי נמי הרי אינו מכחיש העד ואיך ישבע, גם מה שסיים שם וחלק על בית יוסף, שכתב עליו וליתא וכו', לא זכיתי לירד לסוף דעתו ז"ל, גם נתקשה בדברי הסמ"ע ז"ל שם ס"ק י"ח, שפירש דהך חלוקה דאומר הגזלן לא גזלתי כלום, פירוש אלא כלים שהוצאתי שלי הם שהיו פקדון בידו וכו', עיי"ש דלפי זה גם בחלוקה זו אינו מכחיש העד וחזרנו לקושית הרב ב"י ז"ל, דהמדייק בדברי רבינו יראה, דמדכתב הואיל ואין העד יודע מה תחת כנפיו הרי זה נשבע וכו', משמע דאם הוה העד יודע אין כאן שבועה וישלם שהרי אינו מכחיש העד, וסיים דינו לנסכא דרבי אבא ממש, ומעתה גם בטענת לא גזלתי כלום הכוונה אלו שלי היו דנמצא שאינו מכחיש ההכנסה ג"כ ומכיון שאינו [מכחיש] העד הוי ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אם היו העדים יודעים מה שהוציא, ואתי שפיר דברי הסמ"ע ז"ל.