נשבע וכו' ונוטל מן הגזלן וכו'. הקשה הרב לח"מ דכיון [דכנגדו] [שהוא גזלן] הוי חשוד הוי ליה מן הדין שמהפכין שבועה על שכנגדו וכו', ותריץ דהכא קנסוהו דאפילו שאמר נטלתי כלי זה, ובעה"ב טוען שנטל [זה] וכלי אחר, דמה שאמר כלי זה הוי הילך ואינו נשבע וכו', עיי"ש. ונראה לענ"ד עוד דהכא קנסו אפילו בלא הוחזק הגנב כלל, שהרי באומר נכנסתי למשכן כמו שאמרו העדים, וכלים שתחת כנפי שלי הם הרי לא הכחיש ולא הוחזק גזלן ושפיר היה יכול לישבע ואפ"ה קנסו חז"ל, ועיין עוד להש"ך חו"מ סי' צ' [ס"ק א'] ובשו"ת הרדב"ז סי' קע"ט נשאל באם מת הנגזל, אם [באו ותבעו אם צריכים] היורשים לישבע שפקדנו אבא וכו', ויישב דאין אדם מוריש שבועה לבניו, ואם היורשין טוענין בוודאי גזלת את אבי נשבע ונוטל ולא מפני תקנת המשנה אלא מפני שכנגדו חשוד על השבועה עיי"ש. ולא ידעתי מה הכריחו לזה לפרש, דבטוען וודאי אינו מתקנת המשנה דכיון שתקנו רז"ל או להרחיק הגזל ולכך קנסו הגזלן, מעתה מה לי האב מה לי הבן, כיון שהוא טוען וודאי היינו הוא היינו אביו לגבי הגזלן דקנסו אותו חז"ל.