1
הגוזל בהמה וכו'. הנראה מדברי [רבינו] דאין חילוק בדין זה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש, וידוע דביאוש אף שלא נשתנית קנה הגזלן כל השבח מתקנת השבים, כמו שכתב רבינו [לעיל] פרק ב' דין ב', והנראה מדבריו שם דאין זה אמור אלא בשבח דאתי ממילא, כגון גיזה וולדות כמו שכתב שם דין ו' ודין ח', אבל אם היתה כחושה ופיטמה נוטל השבח מן הנגזל מפני שיש בו הוצאה, ואם לא נשתנית והוקרה אין לגזלן בה כלום שלא תיקנו לגזלן אלא שבח הבא מאליו, אבל שבח היותר אינו זוכה בו כמו שכתב שם בסוף הפרק, מעתה הדבר קשה דאיך לא יחזיר לבעלים מה שנהנה הגזלן בבהמה זו לכתחילה ובכוונה מכוונת, ומה שכתב שגזל והקדיש דהרי היא ברשות הגזלן בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר כמו שכתב דין ח', ואם נאמר דהכא בלאחר יאוש ומשום תקנת השבים הוי לרבינו לבאר.