או שגזל פירות והרקיבו וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם הרקיבו מחציתן אי דיינינן להו כרוב או כמקצתן, והסמ"ע ז"ל חו"מ סי' שס"ג כתב בפשיטות דמחצה על מחצה כרוב עיי"ש, והדבר פשוט דהכי מסתברא דהא לתועלת הנגזל הוא דאמרין כן.
או שגזל עבדים וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, דהטור ז"ל כתב דעבדא כמטלטלי וכן כתב הרמב"ם ז"ל ונוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו ע"כ, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' שס"ג, והרב שלטי גבורים ז"ל הגיה בדברי הטור שצריך לומר הרמב"ן ב"נו"ן", אמנם הרש"ל הביאו הכנסת הגדולה שם, כתוב דמדברי הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אין נראה כן עיי"ש, אך לא ידעתי איך יפרש הטור דברי רבינו פרק ה' דטוען ונטען שפסק שאין נשבעים מן התורה על הקרקעות ולא על העבדים וכמו שהקשה הרב לח"מ ז"ל, אף דגם לדבריו קשה דבפרק ה' דהלכות מכירה כתב הרב לחם משנה גופיה דמרהיטא דלשון רבינו שם משמע דסבירא ליה דכמטלטלי דמי, ועיין להרב כנסת הגדולה שם בהגהת הב"י שהאריך הרבה בדין זה, והסכים דהרי"ף והתוס' סבירא להו דבכל מקום כמטלטלי דמי, אמנם בדעת רבינו צידד בדבר, דאפשר שהוא מחלק בין דאורייתא לדרבנן עיין שם.
או שהיתה יוצאה להסקל וכו'. [בבא קמא] דף צ"ח [ע"ב], ומשמע התם למסקנא דמלתא בהך חלוקה ר' יעקב היא, דסבירא ליה בין משנגמר דינו ללא נגמר דינו [החזירו מוחזר], אך קשה דא"כ כשהחזירו שומר לבעליו דין הוא שיהא מוחזר, שזו היא סברת רבי יעקב שם, ורבינו פסק בפרק י"א דנזקי ממון דין ט' שאם החזירו אינו מוחזר, והיינו (אודאי) כרבנן, ונמצא פסקי רבינו סתרי אהדדי, ומבואר הדבר עם מ"ש התוס' שם דף מ"ה [ע"א] ד"ה השתא וכו', שכתבו דהא דיוצא להסקל נמי כרבנן היא, דאיירי כגון שתפסוהו בית דין מאליהן, והרב לחם משנה ז"ל לא נחה דעתו בתרוץ זה, דא"כ הוי ליה לרבינו לבאר עיי"ש. ואני אומר דדרכו של רבינו להעתיק המשנה כצורתה ועל המעיין ליישב הדברים, תדע שהעתיק שנעבדה בה עבירה או שנפסלה לקרבן, וקשה דנעבדה בה עבירה פשיטא שהיא פסולה לקרבן, ואמאי פלגינהו בתרתי, אלא וודאי דנפסלה לקרבן אינו אלא במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין, וכמו שכתב רש"י ז"ל שם, דאם הוא מום הניכר א"א לומר לו הרי שלך לפניך, ואי הכי סתם רבינו והעתיק לשון המשנה, הכי נמי לא שנא.