לפיכך אם החזירו לקטן וכו'. הרב לח"מ ז"ל כתב על דברי הרב המגיד ז"ל שכתב דעבד הוי כקטן, דבשלמא בקטן החזירו למי שאינו בר דעת ואינו בתורת שליחות [אבל עבד בר דעת ובר שליחות הוא והוי כמחזיר את החבית למקומה] דהוא פטור, ונסתייע בדברי התוס' שם דף פ"ח [ע"א] שתירצו דהתם משום דהחזירה למקום המשתמר משא"כ בקטן דאינו משתמר על ידו ע"כ, והוא תמיהה גדולה, אך נראה לענ"ד דרבינו מפרשה דאה"נ דלרבי יוחנן דסבירא ליה שלא לדעת (א"צ) אפילו מנין לא צריך לא מתוקמא הך מלתא אלא בקטן דווקא, אמנם לרב חסדא דסבירא ליה התם דף קי"ח [ע"א] דשלא לדעת צריך דעת, וכוותיה פסק רבינו בסוף פרק ד', מעתה לדידיה ודאי (דהיינו) עבד (לקטן) [כקטן], דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו ודאי דכל דבר הנמצא בידו בחזקת רבו הוא דומיא דקטן, ואמטו להכי חייב, ואין להקשות שרבינו פסק לעיל דבדבר שאין בו רוח חיים, בחזרה למקומו סגי, והכי נמי הרי החזירו למקומו דהיינו יד העבד והקטן אמאי לא סגי ונמצאו דברי רבינו סתרן אהדדי, אם לא שנאמר דכיון דמה שנמצא ביד אלו תבעו שהוא גנוב לא היה לו להחזירו לידם אלא הוי ליה לקיים מצות השבה לבעלים, ומעת שלקחו מידם נעשה גזלן ואינו נפטר עד שיחזירנו ליד בעליו, ויש מי שתירץ דהכא ביד הבעלים שלקחו מיד הקטן או העבד.