וכן בנכסי הגר וכו'. מה שכתב הרב המגיד ז"ל דמשנה מפורשת שם בריש מציעא ט"ס הוא, דאין שם דבר זה, רק היא מימרא דרבי חלבו אמר רב הונא בדף ח' [ע"ב] מוסירה מחבירו קני, במציאה ובנכסי הגר לא קני, והסמ"ע ז"ל חו"מ סי' רע"א, כתב דהא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה וכו', משא"כ בסעיף שאח"ז באחד רוכב וכו', והקשה עליו הש"ך ז"ל, שהוא נגד הש"ס פרק קמא דמציעא דף ט' ע"א, דמוכח שם דלא קנה מטעם דיכול לנתקה אצלו וכו' ע"כ, והדבר מבואר דעל רבינו לא תפול קושיא זו, שאף אם נפרש דקנה כל המוסירה מכח הואיל וכו', אין להקשות מההיא דאמרו על ר' אבהו ברייתא היא, משום דההיא בשנים דדעת אחרת מקנה אותו, משא"כ הכא דאחד לחודיה הוא דאוחז במוסירה, ודייקי דברי הרב המגיד ז"ל שכתב כאן מפני שאין דעת אחרת מקנה עיי"ש, וקושית הש"ך זו כוחו מכח פסק הרב בית יוסף בשו"ע לעיל סי' רס"ט, שהעתיק הדין באחד ולא קנה מטעם הואיל וכו', ובאמת דנראית קושיא עצומה, אך מאי דאיכא למידק בדברי רבינו, שפוסק, דרוכב סתם בלא הנהגה קנה וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, והלא כל השקלא וטריא דהש"ס היא ברוכב ומנהיג דהכי אוקמיה למתניתין דשנים רוכבים וכו', אדברי רב יהודה דלא מצינו חולק עליו, וכן כתב רבינו עצמו בפירוש המשנה, וכן כתב הרא"ש ז"ל, וצריך לומר דבחיבורו חזר בו מכח דסתם מתניתין וברייתות דאייתי התם, פשטן משמע דרוכב גרידא קני ולא סמכינן אשינויי דחיקי, וכן מצאתי בשו"ת רדב"ז שנדפס מחדש [חלק ה'] דף ע"ד (סי' א' תקפ"ט (רכה)], אלא שהוסיף לומר דרבינו סבירא ליה דרב אשי פליג וסבירא ליה דרוכב לחודיה קני, וזה מכח שלא הזכיר רבינו דין המשנה עיי"ש שהאריך, ולענ"ד היא שגגה שיצאה מפי השליט שהרי רבינו אם לא הזכירו כאן הרי ביארו בפרק ט' דטוען ונטען כי שם ביתו עיי"ש.