מציאת בנו ובתו וכו'. אין לדייק דאם אינן סמוכין על שולחנו ישתנה הדין, שהרי כתב אח"כ דמציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו וכו', הרי אלו שלו, אלא קושטא קאמר דבסמוכין על שולחנו הרי אלו שלו, משא"כ באינן סמוכין דיש חילוק בין בן לבת, אמנם דברי הטור חו"מ סי' ע"ר מגומגמים וכבר עמדו [בזה] הרב בית חדש והדרישה ופרישה ז"ל עיין עליהם, ובספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב, וזה לשונו: אע"פ שאינה סומכת על שולחנו וכו', נראין דבריו דתניא פרק קמא דקדושין דף ט"ז [ע"ב], ענק אמה העבריה לאביה ומציאתה לאביה, הרי שאמה אינה סמוכה על שולחנו ואפ"ה מציאתה שלו, ולרש"י ז"ל דסבירא ליה דווקא בסומכת על שולחנו נראה לפרש, דשאני אמה כיון שהאב העמיד לה אדון שחייב לזונה, במקום אב קאי לגבי מזונות, ולדעת רבינו לא פלוג ע"כ משיטת כתובות להר"מ המעילי ז"ל ע"כ, הדבר מבואר דרצה הרב ז"ל להביא סיוע לדברי רבינו מברייתא מפורשת, דאל"כ הרי הדברים מבוארים בסוגיין, דקאמר האי שפחה היכי דמי, אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה, אי דלא אייתי שתי שערות אי איתא לאב דאבוה הוי וכו', [רק אם] אינה סומכת על שולחנו שהרי היא אצל רבה, אפ"ה פשיטא ליה לתלמודא [דמציאתה של] אביה.
אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים ומציאת וכו'. לישנא דמתניתין נקט, [ומציאת בתו נערה] כבר ביארו לעיל שמציאתה לאביה ומינה דאינה של רבה, והנה הרב המגיד ז"ל כתב, [והוא קצת תימה] איך לא פסק רבינו כרבא או כרבי [יוחנן] וכו' וצ"ע עיי"ש, ולענ"ד נראה דפסקו של רבינו [אמת הוא], דלרבא ולרבי [יוחנן] מתניתין לא מיתוקמא אלא בפרט אחד, או בהגביה מציאה עם מלאכתו [או] כגון בעבד נוקב מרגליות, והרי מתניתין סתמא קא תני, דמשמע דבסתם עבד וסתם מציאה קאמר, ומכל שכן לרב פפא דמפרש לברייתא בשכרו ללקט מציאות אתיא מתניתין כפשטה לגמרי, וכיון דרווחתא לה מתניתין לדידיה, והוא בתרא כמו שכתב הרב המגיד ז"ל, אמטו להכי פסק רבינו כוותיה, ודו"ק כי נכון הוא.