ואם מצאן על התיבה וכו'. עיין מה שכתב הטור, הביאו הכסף משנה ז"ל דאינו נראה כן מן הגמרא וכו' עיי"ש, גם דברי הטור עצמו מגומגמים שטחת דבריו נראין כדברי רבינו, שהרי כתב בסי' ר"ס המוצא בחנות בין התיבה לחנוני הרי היא של חנוני, ובשאר החנות הרי היא של מוצאו וכו', משמע דבשאר כל החנות דקאמר היינו חוץ לתיבה, מכלל דהתיבה בכלל בין התיבה לחנוני של חנוני, ואיך שיהיה כבר הליצו בעד רבינו המפרשים, כל אחד לפי דרכו ז"ל עיי"ש.
ואע"פ שבעליה בתוכה וכו'. הראב"ד ז"ל כתב דיש מי שאומר אפילו אמר תקנה לי רשותי לא קנה לו לפי שבאה לו שם המציאה קודם יאוש וחצירו כידו, ועוד כי אין היאוש קונה אלא באבדה אבל זו לא היתה אצלו אבדה אלא בפקדון ששכחו בעליו ע"כ, ביאור דבריו נראה דמכמה טעמי לא מהני אמירת בעל החנות שתקנה לו חנותו, חדא דהא קיימא לן כאביי דיאוש שלא מדעת לא קנה, ולגבי בעל החנות בשעה ששכחה בעליו הוי ליה יאוש שלא מדעת, ועוד דלגבי בעל החנות אין זו אבידה אלא פקדון שהרי מדעת הונחו שם, וכיון שכן מעולם אינו קונה, משא"כ המוצאה שם שזוכה בו מכח בעל החנות, שלגבי דידיה הרי היא הפקר, מכיון שאינו יכול לזכות בה, והרב המגיד ז"ל כתב עליו שאינו מבין והנראה לענ"ד כתבתי.